שירה גפן עוסקת יוצרת בזכוכית, חומר שהיא מתארת ככזה הנושא עמו זיכרון. עבורה, הזכוכית מתחילה כחומר חם ונוזלי, המתמסר לצורה הנכפית עליו, אך כשהיא מתקררת, סימני המתיחה והכיווץ שנותרים בה הופכים לעדות חזותית למסע שעברה.
בתהליך העבודה שלה, גפן עושה שימוש בטכניקת Pulling (משיכה). בתהליך זה, זכוכית חמה נמתחת כלפי מטה אל הרצפה, ורגע לפני התקררותה היא מרימה את קצה הזכוכית חזרה לשמיים. כך נוצרות קשתות וטקסטורות ייחודיות, שמגלמות את המתח בין התנועה החופשית לבין התייצבות החומר.

שם התערוכה 'רוחות שמים' מבקש להדהד את תנועתה החיה של הזכוכית – את תנועת המשיכה והחזרה, את הפוטנציאל הגלום בה להתגמש, להתנפץ, להתמסר לרוח. כמו משב בלתי צפוי, הזכוכית נעה בין מצבי צבירה ומגיבה לכוחות חיצוניים ופנימיים, ומותירה עקבות של אותה תנודה דינמית.

עבודותיה של גפן חוקרות את הדיסוננס שבין תהליך היצירה לבין התוצאה המוצגת. היא מתארת כיצד המתח הפיזי של הזכוכית משתקף לתחושות ולדיסוננסים בחיים עצמם. הזיכרונות ונקודות הנוסטלגיה הופכים למרכיב מהותי ביצירתה, שבה כל שכבה וסימן מספרים סיפור נוסף.
פסלי הזכוכית של גפן מוצבים על קרש גיהוץ ישן וגולמי – אובייקט שנתקשר לעמלנות, חזרתיות ותשומת לב. הניגוד בין הזכוכית השברירית לבין המשטח הפונקציונלי והתעשייתי מדגיש את הדיאלוג בין תהליך מכני לבין יצירה חד-פעמית, בין מלאכה שיטתית לבין רגע דינמי של תנועה וחיים.

'רוחות שמים', תערוכת היחיד הראשונה של גפן מאז סיימה את לימודיה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל בשנת 2023, מבקשת לחשוף את הדיאלוג בין חומר לתנועה, בין השתנות לקיפאון, ואת ההדהוד של המתח בין הקרקע לשמים, כפי שהם מתבטאים בעבודותיה של שירה גפן.