אפרת גל-נור – אִם פַּעַם אַחַת | אוצרת: מירב רהט

בספטמבר 2017 יצאה אפרת גל-נור למסע בעקבות ספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד". במהלך מסעה היא עצרה ופעלה בשבעה מקומות; הגיבה לנוף המקומי במגוון מדיומים ועבודות; הציגה בכל אחד מהם תערוכה המשקפת את נקודת המבט שלה על המפגש.ים; וסיכמה בתערוכה גדולה שהוצגה בגלריה העירונית עפולה בפברואר 2020.

את שכבות הדרך – המחשבות, המפגשים, הדיאלוגים וקצת מתוך אחורי הקלעים של העשייה, היא אספה לספר אמנית יפיפה ומרתק: "המסע לעין חרוד – מסע עכשווי". ספר זה, כמו גם מפת החשיבה של התהליך איתה נפתח הספר ובה רשומים נושאים, קשרים והקשרים שהובילו ועלו במסעה, מהווים נקודת מוצא לתערוכה "אִם פַּעַם אַחַת" – תערוכה הצומחת מתוך ובהמשך לספר, ומציעה נקודת מבט שונה ומשתנה על ואל סיפורי המסע כמו גם אל ציור נוף ישראלי.

על קיר הגלריה, בעבודה גדולת מימדים הנפרשת מקצה לקצה, יוצרת גל-נור תבנית נרטיבית באמצעותה היא מְמַפָּה שכבות של נתונים לכדי רישום נוף מקומי. ציור של מקבץ פירות עץ פיקוס שהיא פגשה בתחילת מסעה – צמח שהגיע לארץ ישראל כעץ נוי והפך זן פולש – מהווה תשתית על גביה היא פורשת רצפים של אינפורמציה אישית ואוניברסאלית. ברובד ראשון היא רושמת נקודות מפתח של מסעה האישי בארץ בתגובה לספרו של קינן ובהמשך לו, מנכיחה אופני חיבור המתווים דרך ומשמעויות סביבן היא בנתה וממשיכה לבנות סיפור. ברובד נוסף היא פורשת מושגים ומידע אודות אירועי מפתח שהתרחשו במדינת ישראל באותן שנים – חומרים המבוססים על נתונים שערך עבורה אביה, פרופ' יצחק גל נור, העוסק במדע המדינה ומתמחה במשטר במדינת ישראל. בניסיון לעשות סדר היא פורמת היררכיות, מחברת שכבות זו על גבי זו, הופכת אותן בליל כיאוטי של מידע שכמעט בלתי ניתן לעיבוד. בו זמנית, באמצעות ציר זמן, היא קושרת את מסעה האישי והחוויות אותן חוותה להתרחשויות מדיניות-פוליטיות ולרוח המקום בו היא פועלת, מציבה את רצף הנתונים הויזואלי כציור אקספרסיבי המהווה תמונת מצב אישית-לאומית בישראל 2017-2022.

פרימת ההיררכיות וצירי הזמן מקבלת ביטוי גם במקבץ עבודות וידאו המוקרנות כרצף לא כרונולוגי. טקסים, סיפורי אגדה המנכיחים תפיסות אידאולוגיות, היסטוריות מקומיות, וקונפליקטים שחוזרים שוב ושוב בלופ ללא סוף. אגדות ציוניות על צמחי ארץ ישראל דוגמת נר הלילה החופי, עץ הזית, והכלנית הנורית והפרג, לצד הקרנת קומזיץ שעשתה גל-נור על חוף תל אביב בתחילת הדרך; הקראת סיפור הילדים האייקוני שכתבה לאה גולדברג,"דירה להשכיר", בדיאלוג עברי-ערבי המתרחש תחת עץ זית במטע בטייבה – דו שיח של חירשים סביב המוטיב החוזר: "השכנים אינם טובים בעיניי" – לצד פירוק והכפלה של נופי קיבוץ גבעת חיים כהנכחה של המשבר והפילוג ההיסטורי שהתרחש בשנות החמישים בתנועה הקיבוצית. מקבץ לא אחיד באופיו ותכניו המאפשר נקודות מבט שונות אל המקום, הסיפורים והנופים הויזואליים והתרבותיים בתוכם אנחנו חיים.

במהלך המעודד שבירה של דפוסים הרגליים ותבניות מוכרות גל-נור הופכת את עותקי ספר המסע – הכרוך בגווני ורוד ואדום המזוהים עם רבות מעבודותיה – לכתם צבע דינאמי במרחב הגלריה. ספרים אלה, דרכם ובתוכם היא מציירת סיפור על מסע שעובר בשוליים – במקומות הנמצאים קרוב לדרך המלך אך נותרים בצילה – הופכים קווי רישום המשתנים עם תנועת הקהל שלוקח, מדפדף, קורא, רוכש ומשנה בעצם פעולתו את הויזואליה של מרחב הגלריה. תמונת נוף מקומי בשינוי מתמיד, גם אם מינורי.

העיסוק בתנועה ובשינוי מתקיים גם בסדרת עבודות המבוססות על תרשים הזרימה הפותח את הספר – רישום המתעד תהליכי מחשבה סביב שבע התערוכות שהתקיימו ומיוצגות בו. תרשים זה הופך תשתית לציורים בהם היא מנכיחה טישטוש תבניות סדורות ויצירה של נוף פנימי-מקומי שהולך ומשתנה בנקודות זמן שונות.

לצד כל אלה, על גבי אחד הקירות, בחרה גל-נור מתוך מנעד העבודות העצום שהיא יצרה במהלך מסעה בעקבות ספרו של קינן להציג סדרת ציורים של פרשים רכובים על סוסים. מה שבמבט חפוז מן המרחק יכול להידמות בו זמנית כדמויות של שומרים מתקופת הקמת היישוב בארץ ישראל ו/או כדמויות הרוכבות בשדות ובדרכים בהן עברה במסעה, מסתבר באופן שלא ניתן לטעות בו כארבעת פרשי האפוקליפסה – אזהרות בצבעי אדום, לבן ,שחור וירקרק חיוור, על חורבן שיגיע ועל הרָעוֹת שהם מביאים איתם אל אחרית הימים.

מסעה של אפרת גל-נור בדרכים בעקבות ספרו של עמוס קינן עתיר יופי אך רב אי נחת; סיפרה "הדרך לעין חרוד – מסע עכשווי" מנכיח באסתטיקה מרתקת ובו זמנית מטרידה מנעד רחב של שאלות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות העולות בהתייחס לנוף המקומי; בתערוכה המלווה את השקת הספר היא מציגה מגוון של דרכים, מעקפים ורבדים באמצעותם היא מנכיחה נרטיבים  מקומיים, יוצרת תמונות מצב של "המקום הישראלי" ומספרת סיפורים אודותיו. אם פעם אחת…

| מירב רהט

אוקטובר 2022