במפגש בין קו אירופי חד לבין חומריות מקומית, נרקמות העבודות של יסמין ונרסבוש – אמנית צעירה מגרמניה החיה ופועלת בישראל. שפתה הוויזואלית נולדה מתוך תהליך סיזיפי של עיטור גיאומטרי – ציור פסים מדויק, חזרתי, כמעט מדיטטיבי – שפה שמבקשת לסמן גבולות, לארגן את פני השטח, לנסח מחווה אחת ברורה ונשנית. אך מתוך אותה שפה סדורה מתחילה להתפתח תנועה אחרת: קווים נמסים, מצטמצמים או גולשים, משתלבים במשטח הכלי ולעיתים אף נחרטים לתוכו, ויוצרים זיקה חדשה בין הצורה לבין העיטור.
השינוי הזה – מן המופשט אל החומרי, מן הסימטרי אל האורגני – אינו רק אסתטי. הוא משקף תהליך פנימי של התמסרות, אולי של הסתגלות למקום חדש, של רגישות אחרת לנוף, לאור, לזמן. בעבודותיה ניתן לחוש תנועה כפולה: פנימה – אל עולמה המדוקדק, הקפדני; והחוצה – אל מרחב פתוח ופואטי, שלא נרתע משיבוש, חריגה או טעות. החומר מקבל בהדרגה יותר חופש, והכלים – גם כשהם שומרים על שלמות צורנית – נעים בין הקראפט לבין הפיסול, בין הפונקציונלי לבין האמנותי.
כמו שם התערוכה, "חומר מעבר", גם העבודות עצמן עוסקות בתנועה, בשינוי, בהשתנות מתמשכת. הן מרקם של זמן – זמן שהצטבר בתנועה של היד, במבט, בקצב האיטי של יצירה שאין בה שאיפה להשלמה מהירה. הכלים יכולים לשמש כמכלים, אך אינם מבקשים עוד להכיל דבר. הם עומדים בזכות עצמם, כאובייקטים שיש בהם גם שקט וגם תעוזה, גם דיוק וגם חירות – נוכחים, מהדהדים, ומבקשים התבוננות איטית, קשובה, מהסוג שכמעט ואבד לנו.