את העבודה המוצגת לפניכן ניתן לקרוא כארכיון בוטני, שמטרתו העיקרית – שימור זיכרון ותיעוד של מיני צמחים לטובת מחקר מדעי – מעשה מפוקח, צלול ומדיד.

קריאה נוספת אפשרית, בהתבוננות מדוקדקת יותר במיני הזנים שנבחרו להישמר ובצורתו של מיכל השימור, היא שמדובר בארכיון של תרבות קולינרית מקומית המשומרת בין שכבות צלחות, תזכורת תמידית לצורתו הטבעית והמופלאה של עלה הפטרוזיליה – מעשה רגשי ואף נוסטלגי.

בין הצלחות והקערות המעטרות את קיר הגלריה כלואות שאריות עלי חובזה, עלי גפן, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר ועוד ירקות שנקטפו בקפידה בשל צורתם האייקונית והזיכרונות שהם מעוררים בנו דרך בלוטות הטעם.

בדומה לאופן בו מתכונים עוברים מדור לדור כפעולה לשימור זהות משפחתית וחוכמה חיים מצטברת, סט כלי האוכל שייצרה רוני מבקש להנכיח את הקשר שבין המקום, הנוף, האדם ומזונו, תוך כדי שימור הזיכרון של אלו.

רוני בוחרת להפגיש אותנו עם אותם מיני זנים ברגע אינטימי – רגע בו אנו מוזנות לא רק בתכולתה האכילה של הצלחת, אלה גם באותם דמויים אורגניים. היא מציפה שאלות בנוגע למרחק שנוצר ביננו ובין מקורות המזון שלנו וההיכרות הויזואלית שלנו איתם.

בעזרת טכניקה שפיתחה, מבקשת רוני לשלוט במידת המינרלים הנותרים בעקבות השריפה בתנור הזכוכית, אל מול החומרים הלא אורגניים שנוטים להתנדף בתהליך. דבר זה בא לידי ביטוי ויזואלי ביחס שבין השחור ללבן המעטרים את הצלחות, ולצורתו של העלה שנשמרת כמאובן.

טכניקה: הפלת זכוכית (slumping)

חומרים: זכוכית חלונות, ירקות

אוצרת: ליאורה רוזין