גיליון 31

גיליון זה עוסק בשאינו במרכז; בנושאים שגלי ההדף של הקונצנזוס דחקו אל שולי הדיון, ומכאן גם אל שולי הזיכרון והנראות. בגיליון אנו מציגים עשייה אומנותית שמתקיימת באזורי השוליים של השיח האמנותי, מקום שמזמן התבוננות רעננה לכיוון המרכז. השיח האמנותי העכשווי מחייב הבנה גם בתחומים שיש בהם חומר, שיטות עבודה והקשרים חברתיים – תחומים שמשייטים בין הצורך הקיומי לשרוד ובין הצורך הקיומי לעשות אמנות. קרן בנבנישתי בעבודתה ”שבעה“ – המוצגת בימים אלה בבית האמנים בירושלים בתערוכה ”מאסף: תצוגה לא שימושית“ – בחרה שבעה עמודים מתוך הספר Israel of Craft (רות דיין ו-ווילבורט פיינברג) עמודי הספר, כאמור בטקסט הנלווה, נהפכים לקפסולה ”ובה שלושה צירי זמן. העבר המתואר בספר, שנת הוצאתו, וההווה שבו האמנית מארגנת את הממצאים לארכאולוגיה עכשווית“. כל אחד משבעת הצילומים מוצג במסגרת עץ. על כל אחד מהם בחרה האמנית להוסיף אלמנט נוסף: לעבודת קיר של גדולה עוגן )1970 )ולעבודת פיסול של ציונה שמשי מוצמדים צירי מתכת. שברי צלחת )של חברת לפיד( מכסים את פניו של קדר מעזה. שמותיהן של האמניות אינו מוזכר. אורלי נזר, העורכת האורחת בגיליון זה, מציעה במאמרה ”האומנות כשוליים“ את אפשרות המבט הרוחבי אל מול המבט האנכי. המבט הרוחבי מאפשר לחקור את ההפריה ההדדית בין פריפריה למרכז מתוך זניחת הנטייה להציב אותם באופן הייררכי.
מקווה שתמצאו עניין,
טליה טוקטלי