גיליון 32
דבר העורכת
התגבשות של יצירה היא תהליך ארוך. האמן עובר דרך שמתפענחת בדרך, במקביל לציר הזמן. לפעמים אדם יוצר כהרף עין: רעיון… עשייה… ויש; אבל לרוב יצירה מתארכת על פני ימים, חודשים ושנים: צורות ונושאים נעטפים ונחשפים, מתגבשים, מתפוררים ומתגבשים מחדש. סטודיו של אמן חומר הוא אתר ייחודי. לחומר עצמו דרך שמאופיינת במערכות יחסים ארוכות ומורכבות עם מים, עם חום ועם אמן יוצר. החומר מהנדס את עצמו בין מצבים של לחות רווייה לכליל היובש. הוספת מים מאפשרת להפוך תערובת של אבקות גרוסות לחומר פלסטי שמתאים ליצירה בדרכים שונות. קשר נפשי ומגע פיזי מביא ליצירת ׳דבר׳. ההחלטה שה׳דבר׳ מוכן להמשך התהליך הקרמי מחייבת הרהורים על פרֵ דה. הפרֵ דה הראשונה. המים מתנדפים לאִ טם מתוך החומר, והאמן עוקב אחר התכלותם עד שהחומר מתייבש. ייבוש מלא מגלם בתוכו חרדת שבר, שכן כל הפעלת לחץ או נגיעה שאינה נכונה עלולה לסכן את הקיום השלם. עם זאת זה הרגע המוביל לשלב האין חזור הבא: השרפה בתנור הקרמי. בסיום השרפה ישנה החומר את תכונותיו הפיזיות והכימיות וייעשה מוצק ובלתי מסיס במים. שלב זה מחייב הפרדה מוחלטת, ניתוק המלווה בחרדה בין האמן ל׳דבר׳. פתיחת דלת התנור בסיום השרפה מזמנת מפגש מחודש בין חומר מוצק ליד; בין חומר שעדיין מאפשר לחומרים שונים לחלחל לתוכו, חומר שממשיך ׳לעבוד׳ אך בדרך אחרת. כשיחליט האמן על פרדה נוספת מהחומר החף או המחופה, הוא יישרף בטמפרטורה אחרת. האמן ילווה את תהליך השרפה, ישלוט בקצב עליית הטמפרטורה, אולי ישהה אותה כדי לתת לתהליכים סמויים להתרחש בתוך התנור, ותמיד ימתין בשקיקה לפתיחתו.
התהליך היצירתי בחומרים קרמיים מזמן אפשרויות רבות עד ההחלטה שזהו. זה הדבר. הסטודיו כאתר ליצירה בחומר מצויד בתנור קרמי, באבניים, במדפים שאפשר להניח עליהם תבניות גבס ועבודות חומר בשלבי עבודה שונים. בסטודיו נשמרים גם חומרי הגלם בכל מיני מצבי צבירה. הסטודיו הוא המקום שבו הפועל יוצא מהכוח. התיאור הגרמי של סטודיו כאתר שבו עובדים בחומר מתעתע. הסטודיו – אף כי אני טוענת שחלק מתהליך היצירה אינו מתחולל בו – הוא מקום יקר, חשוב ומשמעותי לכל אמן, עוד קודם לציודו. זה מקום פרטי מאוד, שמאפשר התכנסות, שקט, בהייה; מקום ממשי שבו אפשר ליצור ולהתחרט, ליצור ולטעות פעם ופעמיים ושלוש, ומתוך הטעייה למצוא דרך שונה, רעננה. מקום שמאפשר אי-עשייה, התרוקנות; נגיעה במי התהום הפנימיים בכדי להעלותם לפני השטח ומשם לקצות האצבעות. קיימת גם שגרת עבודה. ע ב ו ד ה. שמחה עם צבע או עם חריץ. יציאה מהסטודיו מלווה בשינוי מהותי. החלל האמיתי הופך למקום פנימי. האמן נושא את הסטודיו בתוכו. מצב אנרגטי ורגשי כזה מאפשר ספיגה וספיחה של חומרי היומיום באשר הם. באי-מקום שבתוכנו מתחוללים תהליכים יצירתיים: החלטות נועזות מתקבלות, חומרים ממקורות שונים מתחברים אלה לאלה, אירועים נשכחים נשלפים. גן משחקים גדול הוא האי-מקום.
