גיליון 40

בגיליון זה קווים לדמותה של המאפרה הישראלית. חפץ נייד זה שימש גם כמושג שמגחך
על תחום הקרמיקה וכן על האמנים היוצרים בחומר, מה שהוסיף לדחיקתה של הקרמיקה
לשולי השיח התרבותי במשך שנים רבות. בשנת 2020 מאפרות שנוצרו במפעלי קרמיקה בארץ
במחצית השנייה של המאה ה-20 יכולות לשמש למחקר תרבותי רחב יריעה על תעשיית
הקרמיקה הישראלית גם מנקודת מבט כלכלית-חברתית, תקשורתית ועוד.
הטכנולוגיה היא חלק מחיי היומיום שלנו ומיושמת במגוון של תחומי יצירה. אני מזהה זליגה
מעניינת בין אופני השימוש בטכנולוגיה עכשווית ובין פעילויות של אמנים שכישוריהם היצירתיים
מפתיעים. זליגה היא מושג שמתאר תהליך הקשור לזמן. אמנים יוצרים שנים מתוך חיפוש
מתמיד ושאיפה לדייק את הדיאלוג בין הנושאים המעסיקים אותם ובין חומרי הגלם ושיטות
העבודה המתאימים להם כאמנים המתבגרים עם הזמן.
בתקופה זו של הווה מתמשך, מגפה ואי-נחת בחרתי לשתף בהצעה להאזנה. על הכריכה
האחורית מופיעה הפניה להאזנה לסימפוניה מספר 40 של מוצרט. גיליון מספר ארבעים עשוי
להיות מונח במרחב סביבכם באחת ההפוגות מהעיון בו. אפשר גם שהגיליון יונח מפוסק
כשהכריכה וההפניה אליכם.
מחשבות טובות.

טליה טוקטלי