גיליון 43

החומר מחייך אלי.

בני אדם מהגרים ממולדותיהם לארצות אחרות, וירוס חוצה גבולות ומדביק בחולי בני
אדם ללא הבדל דת, גזע ומין, מפגשים שנערכו פנים אל פנים כמעט במרחק יריקה
הפכו אפשריים ללא קרבה פיזית באמצעות רשתות ותדרים שמקיפים את כדור
הארץ. חומר גולמי מציית להוראות ממוחשבות ונעשה בעל צורה, רכיבים מחומר
במופעו התעשייתי צפונים במכשירים שאנו משתמשים בהם בשגרת היומיום וכן
בתעשיית החלל.

החומר מחייך אלי.

אני מעיזה לחשוב על מערכת החושים האנושית – זו שאחראית על קליטת גירויים
מהסביבה אל גוף אדם, והאדם מגיב בהתאם לאופי הגירוי. האם המערכת החושית
תגיב לשינויים הטכנולוגיים? תנועות ידיים של ילדים ובני הנוער שהתמסרו למגע
הסליים* נראות מלאות עונג וסקרנות; תנועות ידיים שמתנסות בלישה, במתיחה,
במעיכה, בהרחה של חומר וזהו, וחוזר חלילה. אולי התופעה הזאת מרמזת לקולו של
חוש המישוש הקורא למגע הישיר.

המתנתי לחוכמת התרבות שתבזיק ותייצר מהלך של הלימה במפגש בין ההווה
לעבר. שהמגע הישיר ימצא דרכים להיות חלק משגרת היומיום. חוגי קרמיקה נעשו
מבוקשים, היכולת למרכז חומר על האובניים מהנה ומספקת את כל המגזרים, ההנאה
שביצירה בחומר נשמעת בקול רם. כבר כמה שנים שהקראפט מצטרף לשיח התרבותי,
הובילו לכך מגוון מהלכים מתחומי ידע שונים שאני מכבדת. הפעם בחרתי להשמיע
את קולו של החוש, וכן להתבונן בנדידת מעמדו של החומר בשיח האמנותי-תרבותי.
שינוע, שבר, ביטוח, ארכאולוגיה, בצק, עקרות בית – מילים אלה נדחקו כיום לשולי
השיח. בסטודיות של אמנים נמצא חומר קרמי, כעוד חומר בין שלל חומרי היצירה.
בביאנלה בוונציה מוצגות עבודות קרמיקה, גלריות שבעבר הסתייגו מהצגת יצירות
קרמיקה אינן מהססות עוד. ייתכן שזה ריגוש מוגזם או תופעה חולפת, ובעתיד ישובו
החומרים וייקוו למקורותיהם.

הכתבה הפותחת, ב'מירוץ לקאנון', עוסקת בתקופה הטרום ציונית, אז ייצרו התושבים
הערבים באזור כלי קרמיקה בתהליכי ייצור מסורתיים – החל בכריית החומר וכלה
בשיווק הכלים המוכנים. אני סבורה שהמבט אל העבר הקרוב יחסית במדינת כל
ארכאולוגיותיה עשוי להפתיע ואף לאפשר צמיחה מתוכו.

* סליים הוא חומר גמיש שנוצר מערבוב של חומרי ניקיון ביתיים וטואלטיקה ומזה שנים
ילדות וילדים מתעסקים בו.

טליה טוקטלי