גיליון 42

ארכיון וירכתיים – שתי מילים שמופיעות בצמידות זו לזו מציעות ביניהן מרחב חדש,
מרחב חוץ-ממסדי שעשוי לשמש מאגר זמני למידע על העשייה בתחום הקרמיקה
בארץ ישראל מתחילת המאה ה־20 .במשך השנים לא נחשב תחום העשייה בחומרים
קרמיים משמעותי דיו אף שחפצים עשויים חומר נכחו במרחב הציבורי והפרטי,
והם חלק מהתפתחותה של התרבות החומרית בארץ: היו מפעלי תעשייה, קדרים
וקדריות פעלו בסטודיות משלהם, ואמנים ואמניות בחרו ליצור בחומר בתהליך קרמי
שלם. פעילות מקומית זו הייתה קשורה גם למהלכים פוליטיים, כלכליים וחברתיים,
שכן הם היו חלק מתשתיות חיוניות שתרמו לעשייה או הערימו קשיים, וקשורות
לתנודות שחלו בתחום.

מתחילת המאה ה־21 מתמעטים בני הדור שחיו בארץ טרם הקמת המדינה. עם
הסתלקותם מהעולם נפלטים אל המרחב הציבורי חפצים עשויים קרמיקה שהיו
טמונים בארונות, בין שהשתמשו בהם ובין שנשמרו כחפצי מזכרת; וחדרים מרוקנים
מנכיחים את הכלים הסניטריים מתוצרת מקומית. חפצים עשויים קרמיקה הפכו
נחשקים, והשפע נפרש ונרכש.

ארכיון, מוזיאון ואוסף מקצועי הם סוגי המוסדות המְ רַכְּזים חומרים מגוונים
בתחום מובהק, בין שהם מוסדות רשמיים ובין שהם פרי יוזמה פרטית. על
משמעותו של היעדר תיעוד ראו בכתבה הפותחת (עמ' 4). אני סבורה שבבוא הזמן
יַחְבְּרוֹ אמנים סקרנים וחוקרים מתחומי ידע שונים, ובשיתוף פעולה מחקרי ימפו
מחדש את תעשיית הקרמיקה בארץ. החומר שנאסף כאן, בין הארכיון לירכתיים,
יעמוד לרשותם.

בשנת 1949 יצרו חיילים פצועים בבית חולים צבאי בירושלים עבודות קרמיקה
בהנחייתן של הדוויג גרוסמן וחוה קאופמן (כתבה בעמ' 10). החיים בין חיים למוות
בבית חולים שבו אושפזו פצועי הקרבות בירושלים מתוארים בספרו של יורם
קניוק 'חימו מלך ירושלים' (עם עובד, 1966). התרשמות בעקבות עיון בשני סוגים
של טקסט – מסמך ארכיוני ופרוזה – המתארים אירוע דומה יש בה כדי להרחיב
את הדעת.

גם שמיכה שתלויה על קיר עשויה להיהפך ללְבֵנִים (ראו עמ' 13).

טליה טוקטלי