גיליון 33

בעשור האחרון עולה האדמה מעל פני האדמה. הקרמיקה הישראלית היא נושא מוגדר שראוי
להתייחס אליו. בשטח נובטים מחקרים, מתרחבת אספנות של קרמיקה ישראלית. התחום מעניין
כשהוא לעצמו וכן כחלק מהתרבות הישראלית.
"המרוץ לקאנון" הוא שמה של סדרת מאמרים שכותבת אורלי נזר ועניינם שדה הקרמיקה
הישראלית. בפתח הגיליון מופיעה ההקדמה לסדרה זו.
השיח העוסק בחומר הקרמי כחלק משדה האמנות מודגם בכתבתה של מיכל קלסובסקי "רצונו
של קדר" על תערוכתו של בן הגרי במוזיאון תל אביב 2016( אוצרות: גנית אנקורי וענת דנון סיון(.
דב גנשרוא מציע בעבודתו "מערכת ייצור תבניות V300 – "תבנית אם איכותית שמיועדת לשיפור
תהליך היציקה במפעל לקרמיקה. ראו כתבתה של איה בנטור "יש לי כזה בבית" על התערוכה
"פועל יוצא" שאצרו מאיה בן דוד ויהונתן הופ והוצגה בבית בנימיני. אני מציעה לחשוב על
התבנית כדגם לדפוס של התנהגות אנושית.
האם אנו היוצרים לוקחים על עצמנו אחריות בנושאים ערכיים שקשורים לייצור, ליצירה,
לצריכה, לעודפות, למסורת חומרית ועוד. במה עשויה לבוא לידי ביטוי אחריותו של יוצר בחברה
הישראלית כאן והיום.
לימי הקיץ אני ממליצה על דפדוף משיב רוח.
טליה טוקטלי