"דבר אינו קבוע מלבד ההשתנות", הרקליטוס.
למרות שהרקליטוס דיבר על זה כבר כ 055 שנים לפנה"ס, עדיין יש לנו בעיה לקבל שינויים, והנטייה שלנו
להיצמד להרגלים, למקומות, בציפייה שלא ישתנו.
שרה בין יוסף עוקבת ומגיבה לשינויים המתחוללים סביבה. על פי רוב תהליך השינוי איטי, כמו השתנות
השכונה הירושלמית בה היא מתגוררת מזה 05 שנה. בתי האבן והרעפים הישנים בשכונות הותיקות, המהווים
את סימן ההיכר של העיר הולכים ונעלמים ובמקומם צצים מגדלים מנוכרים. פרויקטים של נדל"ן המשנים את
קו הרקיע ואת המרקם האורבאני והאנושי של השכונה והעיר. אך יש וחלקו של תהליך השינוי מהיר וחד,
דוגמת שריפות העצים הפוקדות אותנו מידיי כמה קיצים. האש, כהרף עין מתפשטת ומכלה את היער על
הצומח והחי שבתוכו. שינויים שבשני המקרים, מעוררים בנו איום ופחד, תחושה של חוסר אונים מפני כוחות
שאיננו יכולים להם.
שרה בן יוסף אוספת פיסות זיכרון מהשכונה, הבאים לידי ביטויי בצורת התריסים, החלונות, המרזבים, גגות
הרעפים, האבנים המסותתות, המאפיינים אותה. כך גם לאחר השריפה, אוספת דימויים צילומיים של עצים
שרופים, שהאש השאירה אותם עירומים, אנושיים. האורנים נראים מושיטים ידיים לשמיים, במעין בקשת עזרה
ואילו עצי הזית נשארו עומדים כפסלים שתנועת גופם נעצרה ברגע אחד.
בתערוכה שרה מציבה שני מוקדים, בצד אחד אובייקט המייצג באר המהווה את ליבה של השכונה,
שבמקרא היא סימן להצלה וישועה ובמקורות הקבליים נמשלה לשכינה. ומנגד אובייקט שולחני שעליו
צינורות המייצגים את העצים השרופים, אובייקט דמוי אלתר, מזבח, משל להקרבות שאנחנו עושים. התערוכה
בנויה על המתח שנוצר בין שתי צורות השינוי. במקרה שהשינוי היה איטי, למרות הקושי, אנחנו יכולים לעשות
תהליך של פרידה, מה שמאפשר את ההתחדשות. לבין השינוי המהיר שלא מאפשר לנו להיפרד, מה שמחזק
את תחושת האובדן וההקרבה.
התערוכה מהווה מעין סיכום. התבוננות על מפעל חיים שלפעמים נדמה שעבר כהרף עין. חוויות וזיכרונות
טובים מעורבבים באסונות. רצף עבודות הקיר העוטפות את חלל הגלריה, יוצרות קו רקיע, תמונות נבחרות
שהוצאו מסרט, תווים של שיר, מנגינת חיים שלעיתים סוערת ולעיתים שלווה.
אנחנו נפרדים כול הזמן, ועדיין קשה לנו עם תחושת האיום, תחושת הפחד והסופיות ששינויים אלו יוצרים.
עם זאת שרה בעבודותיה מציידת אותנו בסימנים של אופטימיות והתחדשות. שורשי העצים שלא נשרפו,
מוציאים ענפים חדשים וזרעי הצמחים ששרדו את האש, נובטים לאחר הגשם הראשון.

אָדָם הָאֶתְמוֹל הַיּוֹם כְבָר אֵינוֹ
פְגִישָה וּפְרֵדָה הֵן דַרְכֵי הָעוֹלָם
כִפְרָחִים שֶנשְָרוּ בְסַעֲרַת לַילְָה
שְבִירִים הֵם חַיּיֵ הָאָדָם

(מתוך הליקון 69 , תרגם איתן בולוקן)

אילן בק, יוני 2022.