ההווה הוא שכבה שטרם נחשפה. בתוך החומר מצטברים עקבותיו של הזמן, ובשוליו נאספים הדברים שהותיר אחריו: שבר עץ שנדד בים, פח שהחליד, קליפת עץ שנשרה ונשאה עמה צורה של גוף. מבט אחד, יד אחת, עשויים לגלות בהם את מה שהזמן הטמין לעין כול.
החפירה בחומר חושפת שכבות עמוקות של זיכרון, כאב וגעגוע. תהליך היצירה, באמצעות אריגה, ליפוף, גילוף או הטלאה, מעניק לנזנח ולנשבר צורה וחיים חדשים. המפגש בין היד לחומר מעורר תחושת מוכרות, חפץ שנשכח, מקום מן העבר או זיכרון ילדות והופך למעשה של איחוי ולטיפה על צלקת.
העבודות בתערוכה, בין אם נוצרו מחפצים מצויים ובין אם מחומרים חדשים, מציעות ארכיאולוגיה יומיומית. הזיכרון משמש בהן תשתית ראשונית, והחומר מתפקד כממצא חי של ההווה, עדות לזמן שנקף אך ממשיך לפעום ולהיות נוכח. דרך שברי זכוכית, חומר קרמי, חוטים, שיער ועץ, עולה שאלה מהדהדת: האם כל תיקון הוא זיכרון והאם כל זיכרון מבקש תיקון?

בהשתתפות:

איריס רפפורט | אלמוג שריר | אסתי חיות | אריאל דקלר לוי | בתיה קלמפרר | גדי צדר | דורית קאהן | דנה רייזין | חנה דהן | חנה רוטשילד | יונת חמיידס | יעל ירזין | מיכל אדלר שלו | מיכל ברקוביץ' | מרתה ריגר | עדה יואלס | עינת כהן | ענת בראל | צילה גולדשטיין | רונית קרת | רות שומרוני | רחל פרנק | שושנה גבעון | שרון אברהם ראובן | שרון לשם מורד | תמר אלט