נֶ אֱ לָ ם    /    יאיר לוי                          

תערוכת זוכה פרס 'מילה' לשנת 2024

נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה, הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב; וּכְאֵבִי נֶעְכָּר (תהילים ל"ט, ג')

אילמות (מלשון אילם) היא שדה התוכן הסמוי של תערוכה זו המציגה סדרה רחבת-היקף של כלים לצד עבודת קיר רציפה. יאיר לוי מציג כלים גשמיים וחומריים אך באמצעותם הוא מבקש לדבר את השתיקה, לתת קול לאילמות.

לוי עצמו הוא אדם המעדיף לפעול מבלי לדבר, ליצור ללא מלים. הוא משקף באישיותו את דבריו של רבן שמעון, בנו של רבן גמליאל:  "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָהְ.

לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. " (משנה, מסכת אבות א', י"ז).

אולם למרכזיות שניתנת לשתיקה בתערוכה זו הֶקשר ביוגרפי נוסף: אם האמן מתקשה לבטא עצמה באמצעות הפקת מלים. לקות זו הנקראת אפאזיה (=שתקת או אילמות) מתבטאת בפגיעה בכישורי השפה כתוצאה מנזק באיזורי הדיבור שבמוח. לוי החווה תדיר את מצוקת אמו, מבקש לבטא באמצעות החומר מצב קיומי בו המלים מנסות לצאת אך הן כלואות בתוך הגוף.

תנועה בין פנים וחוץ כביטוי רגשי מלווה את יצירתו הקרמית של לוי מזה זמן רב, כך גם דיאלוג בין ניגודים צורניים וחומריים. בגוף עבודות זה מנסה לוי להבין היבטים סותרים אלה לעומק וממקום אישי, והם מועצמים ומקבלים ביטויים נוספים.

הכלים עצמם עשויים אבנית, בעוד שהתוכן הפנימי עשוי מדפי פייפר-קליי מפורצלן אשר הידקקו והתעדנו. הפורצלן הלבן והאלגנטי התחלף בפורצלן שחור דרמטי ואכספרסיבי. מבחוץ – מעטפת מוצקה בגלזורה מבעבעת ופראית, ומנגד – תוכן פנימי פריך ושביר בגימור נקי וחלק. התוכן הכלוא מבקש לצאת בתנועה המשפיעה על צורת הכלים, הפיות הלכו והידקקו עד שנסגרו ואטמו אותם.

ידע טכנולוגי רב והיקסמות מהמקריות שבאלכימיה מלווים אף הם את לוי מראשית דרכו. על אף הידע המסודר שצבר (המתועד כאינוונטר במדפי הספריה), יש בעבודה עם הגלזורות מקום לחופש, משחקיות והיעדר שליטה בניגוד למהלך העבודה הממושך והמוקפד של יצירת הכלים. היבט זה משתקף היטב בפס האריחים הרציף המקיף חלק מקירות הגלריה.

תערוכה זו מציגה אמן בעל שפה אישית מובחנת המתרגם את עולמו הרגשי לצורה וחומר.

העיסוק החוזר בפנימיות כלואה המנסה לצאת אל פני השטח והסתירות הצורניות העולות מן הכלים, מקבילים למרכיבי עולמו המרובד של האמן עצמו. בהכשרתו כרואה חשבון עוסק לוי במרחב מאורגן ומחושב, אך החלק החופשי והיצירתי של אישיותו מקבל מענה בחומר, בטקסטורה ובצבע, מקום המאפשר לו לפרוץ את הגבולות. לוי החי ויוצר במושב הדתי שדה אילן, משלב בין אמנות לאמונה, יסודות הנובעים לדבריו ממקום דומה.

העולמות השונים הממלאים את הווית חייו ואת יצירתו מפרים ומזינים זה את זה והופכים לאחד שלם, עשיר ורב-שכבות.

ענת גטניו