במרכז התערוכה של ג'וזיאן ונונו עומדת הפעולה הסיזיפית והשאלה מי מייצר את מי: האם האדם מפעיל את החומר, או שמא העמל בורא ומגדיר את האדם.

השרוול מופיע כסוכן מרכזי של אותה פעולה מתמשכת, איבר רפאים המסמן את גבולות הגוף והמאמץ שהותיר אחריו.

לצדו נוכח דימוי העורב כסמל אפל, המופיע בקיטועים. על הקירות ובחלל נפרשות כנפיים מבודדות, ראשי ציפורים וצלליות נייר המשתקפות זו בזו.

בתוך המערך הזה, חולצות עבודה תלויות, מטלטלות בין משקל כבד לקלות מרחפת. הן מציגות חזות כפולה: גוש בשר מעובד המזכיר תלייה באטליז, ולצדו צללית של ציפור כחולה מסיבית הקפואה בעיצומה של מעוף. הפוטנציאל הטמון בעבודת הכפיים נכרך בעבודת ווידאו המציגה פעולה מעגלית. החזרתיות של העבודה מטעינה את החלל בפעימה קצבית, והופכת את העמל לטקס קיומי מתמשך.