————–

שמחת עניים

קראפט בוטני

האמנית שרון מורו

אוצרות גלית גאון | ענבל ראובן

מְלֶאכֶת יָד בעברית, מגדירה באופן נפלא את המורכבות, המחויבות וההדדיות שבין הפעולה לפועלת. מה שיכולות להניע יד אחת, או שתיים ללא כלי עזר, מכונות או מנגנונים. מהלך ראשוני של יצירה. מלאכת כפיים, האנרגיה שמצמיחה חדש בין ידיה של היוצרת וחומרי הגלם.

בין ידיה של שרון מוּרו צומחים נבטים וכלים, מחשבות על יצירה והישרדות. בימים של הסתגרות בבית, הפוטנציאל שבשקיות הזרעים שנותרו במקרר הרגיע אותה. מתוכן נבט פרויקט בו הידע כיצד לייצר בעצמנו את המזון שלנו גויס לטובת תהליך שבמהלכו מיוצרים תוצרים ויזואלים וטקסטילים – תוצרי לוואי של הצמחת מזון. הימים שעוברים בבית מחייבים אותה ליצירה בקנה מידה אינטימי ובכלים ביתיים, כך נולדת סדרת הצילומים 'Edible Home Lab'.

מלאכת ההנבטה והשזירה אינן חדשות ליצירתה של מורו. את הניסיונות הראשונים היא בוחנת במסגרת פרויקט התזה שלה בשנקר (2018), כשהיא מנביטה עלעלים ירוקים מעל חלקי לבוש מצמר כמזון לביש לעת חרום, או נותנת לחיטה ״לסרוג״ הילות ירוקות מרשימות לבנותיה. ההאטה, הציפיה, השמחה ותחושת החיות שמלווה את התהליך הופכים לתרגול קבוע. במהלך הימים הארוכים בבית, היא מנביטה פחות או יותר את כל מה שאפשר, וכחוקרת היא מתעדת את המהלך בחשבון האינסטגרם שלה, כשהדימויים ממוסגרים בפורמט נקי, מעבדתי משהו. כמעצבת היא מתבוננת על החיים החדשים ובוחנת תבניות צמיחה, כלי הכלה, תאורה ויחסיות, תוך שהיא הופכת את המטבח לסדנא של האטה.

סדרת המשטחים הטקסטילים והכלים, ה׳קַנְכָּלים׳, מבוססת על המחקר החומרי של מורו, העוסק בשילוב בין זרעים וסיבי צמר. יצירת כלים בחומרים ראשוניים קושרת את הקַנְכָּלים הללו למבט החדש של עולם העיצוב אל עולם הצמחים, והאופן שבו הוא מאפשר להצמיח חפצים דרך חומרים חדשים.

באמצע קיץ 2020 היא מסדרת על צלחת שטוחה מנדלת קטניות בחמישה צבעים ומתעדת את צמיחתן. בדומה למנדלת חול טיבטית, גם סופה של זו ידוע מראש – הדיוק העמלני בהנחת הזרעים סופו לנבוט, לטשטש את הגבולות בין הצבעים והסוגים, לצמוח, להאכל, לקמול ולהתקמפסט. כל השלבים ראויים לתשומת ליבנו. כבמעשה הנזירים הטיבטים הרוכנים מעל מנדלה עצומה עשויה אבקת חול צבעונית, עגולה תמיד – היא היקום כולו וגם אישה אחת. נפש שלמה ועגולה. השלמה, התחלה וגם סוף.

"אין לך עיגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצע… ונקודה זו העומדת באמצע, נוטלת כל האור ומאירה לגוף ונאור הכל" (ספר הזהר; תשבי; כרך א': רמז).

בעשור האחרון אנו עדות למחקרים מרתקים של הצמחת חומרים – החל באצות, דרך פטריות ועשב. מהלכים של האטה ותנועות גידול-עיצוב-שימוש הן הרפרנס העכשווי לעבודתה של מורו. כיוצרות אחרות בשדה הבינלאומי, היא שוזרת חומרים יום יומיים זמינים לכדי תוצאות ראשוניות מקוריות; בדומה למציאת כלים ראשונים בשדה הארכאולוגי, כך היא מחלצת מתוך תבניות הגידול מבנים תלת מימדיים שיש בהם צמיחה חד פעמית. מהלך זה מאפשר למורו לבדוק את מערכת היחסים שלה כמעצבת עם העולם החומרי, ולבחון שאלות מוסריות אודות ייצור יתר, שימושיות ואחריות לנוכח משבר האקלים.

כאוצרות, לעיתים התפקיד החשוב ביותר הוא לא לעשות כלום ורק לאפשר לצלחת ההנבטה להתמלא ברעיונות מופלאים, משתרגים לכדי משטח אחד, כלי חדש לרעיונות שלא היו עד היום. גם אם בסופם יתייבשו, ויפנו את מקומם לנבטים חדשים.

גלית גאון, ענבל ראובן / אוצרות התערוכה

Edible Home Lab

סדרת צילומים שנוצרה במשך שנה, בין מאי 2020 ועד מאי 2021, ובה תיעוד של תוצרי מעבדת ההנבטה הביתית שיצרה מורו בימי הריחוק החברתי ונחשפה למעגל מצומצם באמצעות האינסטגרם.

סדרה ממוקדת זו היא מראה משקפת בעבור כולנו לזמן האחד בו האנושות כולה חוותה ריחוק, בידוד ופחד, ללא הבדל דת, גזע, מין, מגדר או טעם. מבט מלא חמלה והומור, גרפי ונקי שלכדה דרך העדשה שלה בטקס יום יומי, בו היא מנביטה ומגדלת, נוכחת ומתעדת את הרגעים המשתנים כהרף עין.

קַנְכָּלים

סדרה שנוצרה בין ספטמבר 2021 ועד מרץ 2022, תוצר של מחקר חומרי הבוחן שילוב בין זרעים וסיבי צמר. עשרות הפריטים בסדרה נוצרו בתהליך הנבטה חדש, בו שרון מייצרת כלים ומשטחים בהם הנבטים משמשים כחומר קושר, מחבר, מהדק ומוביל. "בסדרת הקנכלים שורשיהם של זרעים מקבלים תפקיד מכני והם עושים עבורי את מלאכת הליבוד – גם כשאני ישנה… המים המשמשים להשקיית הזרעים מסייעים גם הם לפעולת ליבוד הסיבים." כל כלי גדל ומתהווה במשך כשבוע, וממשיך להשתנות לאורך ימים רבים עד ייבושו המוחלט.

ייתכן ואנו מתבוננות על דרך חדשה בה נוכל כולנו לגדל צלחת, לאכול את תוצריה ולהחזיר אותה בסוף השימוש אל האדמה ללא כל נזק סביבתי.

שמחת עניים

כבמעשה ריקמה עמלני ומתוכנן בקפידה מונָחים ומונבטים זרעי קטניות בדוגמה מעגלית של מנדָלה, כאשר סוגי הקטניות השונים מהווים את חומר הגלם. הם ניבחרו בהתאם לצבעם, הטקסטורה שלהם, מהירות הצמיחה ואופי הנבט, כמו גם בשל ערכם התזונתי. "בשלב הראשון אני מניחה את הזרעים בקפידה על־פי דגם מתוכנן מראש; משלב זה והלאה אני מספקת להם רק תנאים בסיסיים של מים, חושך, אור ואוויר – והכוחות הטבעיים הם שחוזרים לשלוט ולהניע. שורשי הנבטים משתרגים זה בזה תוך כדי תהליך הצמיחה. עם סיום הקציר והאכילה, נקבל משטח טקסטילי שהשורשים יצרו בעצמם – מעין מפת שולחן שהיא עצמה המזון שהוגש עליה (farm to on table) – ללא דבק, מחט או חומר מקשר – טקסטיל ממשפחת הבלתי ארוגים שהוא שריד של תהליך, אך גם חומר בפני עצמו."

שולחן ההנבטה נבנה במיוחד לתערוכה, ניסוי חי שסופו ידוע מראש. מוצג שמשנה פניו מיום ליום ומתקדם לאט לעבר מותו אך בו בזמן מתחיל גם את גלגול חייו החדש. הזדמנות להתבונן בתהליך של שגשוג, אובדן ותקומה בטווח זמן קצר כל כך.

חומר נא

הילות ירוקות, מיקרואקלים אישי של חמצן נקי בדמות מזון הנישא על הגוף ויכול לשמש גם לעת חירום; עיצוב וייצור עצמי של טקסטיל בכל צורה וגודל On demand.