מוזיאון הטישו

נטע עמיר

אוצרת: ד"ר טל פרנקל אלרואי

"בגן החיות של ברלין, ליד הבריכה של פיל הים, יש תצוגה מיוחדת במינה. בתיבת זכוכית מוצגים כל החפצים שנמצאו בקיבתו של פיל הים רולנד."

דוברובקה אוגרשיץ', מוזיאון הכניעה ללא תנאי

על שולחנות הזכוכית מונחים מצעים של טישו, מילה לועזית שאין לה גוף רבים בעברית. בהיותם ממצאים מוזיאליים הם נושאים מטען עודף. אנו, המתבוננים בהם מבעד לשקיפות התיבות, מבקשים שיספרו לנו סיפור. איזה סיפור יכולים לספר לנו מוצגים עשויי טישו? איזה תיעוד, עדות או גילוי ארכיאולוגי הם יכולים להציע?

נטע עמיר, אמנית טקסטיל, יוצרת מזה כשנתיים עולם על גבי טישו. החומר האגבי מרתק אותה בסתירות המפתיעות שלו. מקומו בהיררכייה התרבותית בקצה השוליים, אבל הוא מתגלה כחומר חזק השורד פעולות ומניפולציות מגוונות. הוא מוכר לצורכי שימוש סתמי כאמצעי למחיטת אף או לניקוי משקפיים, אבל יכולתו להחזיק, לשמר, להעתיק, מעוררת השתאות. בעברית הוא ממחטת נייר עשויה מעיסת תאית, אבל באנגלית הוא רקמת תאים חיה. מעשה של רקמה על גביו הוא פעולה על חומר הנושא את שמה.

תחת הזכוכית המגדלת של המושג 'מוזיאון', טישו הופך לקנה מידה. הוא משמש מצע חומרי קבוע ומעניק מסגרת מדודה ואיתנה. אבל הוא גם רקמה חיה מתעתעת. אל מול המסמך המוזיאלי המקובל, דף הארכיון או העדות הסדורה, טישו הוא לא עדות מהימנה. אין בו סדר ואין בו מוקדם ומאוחר. להיפך. נטע מייצרת את התצוגה המוזרה מתוך תשוקה להפר כל סיפור ולחרוג מכל מוסכמה. טישו הוא מרחב של אי-סדרים, מערבל פנימי של דימויים וחומרים וטכניקות מומצאות. הוא מכיל חפצים וחיות, חוטים וזכוכיות, שקיות פלסטיק ועלים, חום מגהץ ודקירות מחט, מים ודיו. כמו בטנו של פיל הים רולנד, טישו הוא חלל ספיגה.

מוזיאון הטישו הוא מרחב של שיוויון כל הדברים, בין אם הם מרחפים מתחת או מעל לוויטרינה השקופה. הוא מציע חירות ודימיון וחופש תנועה. אבל (כמו בקרנבל של באחטין) פריעת הסדרים כרוכה בחורבן. רולנד מת מבליעת החפצים שנפלו אל הבריכה בגן החיות. באיזה עולם טישו הוא משען?

אירוע פתיחה: יום שישי, ה21.6 בשעה 11:00

שיח גלריה: יום שבת, ה6.7 בשעה 12:00

גלריה B.Y5

רח' בר יוחאי 5, תל אביב.