מהדהדת

שרון לשם מורד

אוצרת: טל פרנקל אלרואי

מאות צלמיות נשיות מקיפות את חלל הגלריה, כפעימות חד פעמיות של הצורפת שרון לשם מורד. בעשור האחרון היא מסורה לדמות הפולחן העגולה, המוכרת בתרבות האנושית מאות אלפי שנים. שרון צרה צורת צלמית כפעולה יומיומית, חזרתית, כמעט בלתי רצונית. היא פועלת באופן אינטואיטיבי אבל מעמידה מחקר מקיף, המאתגר את החומר והצורה, את הדימוי ואת החוויה. בשנתיים האחרונות נוספה לפעולה במתכת גם עבודה בבצק מחמצת. בכל אפיית לחם ביתית היא מפרישה בצק לצלמית, מעשר לעבודת הקודש שלקחה על עצמה.

הצלמית הנשית היא חפץ ארכיאלוגי, המטופל על ידי שרון באמצעות חומרים עתיקי יומין (כסף, זהב, קמח, מים וחוט כמו-שני). גם הצורפות, האפייה והתפירה הן מלאכות קדומות, שפרקטיקת העבודה שלהן לא השתנתה כמעט בכלל עד היום. הזמן הוא מרכיב עיקרי גם בעצם תהליך הכנת הצלמיות, הן בשל עבודת היד הפרטנית והן בשל השהייה בתנור (לצורכי אפיה, יציקה או אמאייל). הזמן הוא חומר בתערוכה הזו, השולחת שורשים אל העבר ומבקשת מאיתנו להשתהות בהווה.

כל צלמית בתערוכה שונה וכל אחת משונה. אחדות דקות וארוכות כמו האמנית, ואחרות מלאות כמו המקור הארכיאולוגי; כמה בעלות כנף ומרחפות וכמה קשורות ואסורות; יש שמותחות אצבעות ויש קטועות ידיים; חלקן מחקות דימויים מן האמנות המודרנית, וחלק משבשות את התבניות. שרון מעמידה קוסמוס נשי פרוע, קרנבלי, שובה לב ומעורר חמלה. רצף החלל והזמן מייצרים תחושה של נוכחות שבטית, חומרית, נוכחת וחזקה.

המעשה החזרתי של גוף היצירה הוא כמו קצב של נשימה. זו פעולה של פעימה ומנוחה, של תנועה פתוחה ותנועה נמוכה. שרון מהדהדת. בכל מכת פטיש ובכל סיבוב ולישה, ובכל תנועת הגשה של עוגייה לתוך הפה של הילדה-אשה שלה. צליל המים של הבריכה נושא את אדוות הגוף החי אל תוך העבודה, ומרטיט את החומר. שרון היא אמנית שמאנית. היא מגשימה רוח ומנשימה, הופכת את הנשיות לנשי-מה.

*הסרטונים בתערוכה נעשו במסגרת פרויקט הגמר לתואר שני בעיצוב רב תחומי שנקר, 2023, בהנחיית איציק רנרט וניבי להבי (צילום: יסמין ואריה צלמים)

***

אירוע פתיחה: יום חמישי, ה15.8 בשעה 19:30

שיח גלריה: יום שבת, ה31.8 בשעה 12:00

גלריה B.Y5

רח' בר יוחאי 5, תל אביב.