התערוכה "מגירות" של גדי צדר מציגה חפצי רחוב שנאספו. מגירות עץ וחלקי רהיטים כאמצעים לציור המשלבים חומריות מקומית, זיכרון וזהות. צדר הופך את המגירה ממקום סגור ואינטימי למרחב פתוח הבוחן גילוי מול הסתרה, סדר מול כאוס.
הציורים משלבים דימויים גופניים חרוטים לצד שפה גרפית נקייה, בה ניכרת הכשרתו כמעצב. שכבות החומר, קווי הרישום והצבעוניות המקומית, תכלת, אדמה וורוד מייצרים חיבור בין אישי לפוליטי, ובין ישראליות להד ציבורי רחב. הוורוד, המזוהה עם פעילותו בתנועת “החזית הורודה”, מופיע כצבע של מחאה, רוך וכוח.
המגירות הופכות לדימוי של תהליך חשיפה וקבלה עצמית. במרכז התערוכה מוצב מיצב גדול ממדים המציע קריאה מחודשת בארון כמטפורה לתנועה בין פרטי לפומבי. "מגירות" מזמינה את הצופה להיכנס למרחב שבו חפץ יומיומי הופך לזירת זהות וחופש, מקום שבו מה שהיה סגור, נפתח.