מלבן מתכת דו מימדי. 

פיצול לשניים. כיפוף. פיצול לשניים. קיפול.

מהי נקודת המינימום בה משטח הופך "עץ"?

באיזה שלב הפעולה החזרתית הסדורה הופכת כאוס?

גלית שְׁבוֹ עוסקת במורפולוגיה של עצים, מנכסת את עקרונות הצמיחה של מבני טבע פְרַקטָליים דוגמת עורקי עלים, שורשי וענפי צמחים, כלי דם, דלתא של נהר, כנקודת מוצא ליצירת אובייקטים אורגנים-תעשייתיים. בחלל הגלריה היא מציבה סדרת מבני מתכת העשויים על פי תהליכי צמיחה של עץ – מבנה גזע המתפצל שוב ושוב וענפים שהולכים ונעשים דקים, כאשר בכל נקודת פיצול נשמר העיקרון הצורני של חלוקה לשניים – מפגישה בין חוקי טבע פראי לתעשייה מכנית וטכנולוגיות דיגיטאליות; בוחנת היבטים של דפוסי התפתחות קבועים ואופני שיבוש שלהם.

פעולת ההתבוננות על עץ, ופירוק, הפשטה ובניה שלו בדיאלוג המתקיים סביב חוקיות של מבני צמיחה בטבע מלווה יוצרים לאורך מאות שנים. כבר במאה ה-15 רשם ליאונרדו דה וינצ'י את תבנית ההסתעפות של עץ הבנוי  במבנה פרקטלי – צורה שניתן לפצל לחלקים וכל אחד מהם הוא עותק זהה/דומה מוקטן של אותו חלק. תחת התפיסה המודרניסטית של המאה ה-20 ניתן לראות יוצרים דוגמת פיט מונדריאן שנמשך למבניות המורכבת עד כדי כאוטית של עצים וחקר את הנושא בסדרת ציורים בה הוא הלך ופישט את הצורות האורגניות המורכבות לכדי קומפוזיציות גיאומטריות כחלק מתהליך חיפוש אחרי "יסוד הדברים". למול ההפשטה הצורנית של עצים בטבע לכדי גריד של קווים ישרים ניתן לראות מעצבים דוגמת ברונו מונארי שהתבונן ורשם רישומים סכמטיים על וריאציות וטרנספורמציות באופני הצמיחה של עץ בספרו“Drawing a tree” , או יעקב קאופמן שגידל מבני טבע פרקטליים מהחומר שנגדע משורשיו בסדרות עצי "בונסאי" קטנים וגדולים שהוא הציג לאורך השנים.

שְׁבוֹ, שמגיעה משדה העיצוב התעשייתי, בוחנת את מבני הצמיחה של עץ פרקטלי באמצעות הפעלה של אלגוריתם קבוע על משטחי מתכת תעשייתיים. עבודתה מתחילה במלבן דו מימדי כצורת יסוד, והולכת ומתפתחת למבני סבך ממושטר-פראי אותם היא מציבה במרחב הגלריה. באמצעות הצבת הפרטים בקומפוזיציות שיכולות להמשיך עד אין סוף היא יוצרת נקודת התחלה של סביבה אורגנית-אורבנית חוויתית-שימושית שניתן להכניס אל מרחבי פנים בהם חי ופועל אדם.

בטבע אופני צמיחה אקראיים נגזרים מתנאי סביבה ודפוסי מזג אויר. העצים האורגניים-מכאניים של שְׁבוֹ מיוצרים בכלים טכנולוגיים, והשיבוש בהם יכול להגיע מטעות מחשב במקומות בהם החוקיות לא הוגדרה באופן מדוייק, כמו גם בזוית או עומק קיפול הצורות במגע האדם/מכונה עם החומר. כמו כן בטבע עצים שונים מתאימים עצמם זה לזה באופני צמיחה המאפשרים חיים זה לצד זה. ההצבה בגלריה ובמרחבי פְּנִים צומחת מאמירה רעיונית, לפיכך שְׁבוֹ פועלת במהלך צורני-עמלני ומבניות שלאו דווקא מתחקה אחרי תנאי השרדות בטבע.

עבודתה של שְׁבוֹ מתקיימת בתוך דיון רחב על יחסי אדם וטבע, וסביב סוגיות בהן האדם שואף לחזור לטבע אך עושה זאת באמצעים לא טבעיים. בעידן של כריתת יערות ואובדן משאבי טבע שְׁבוֹ פועלת עם צורות בסיס מוכרות באמצעים תעשייתיים, משתמשת בדפוסי צמיחה של עצים שהולכים ונעלמים ליצירת אורגניזם מכני. בדיון בין הכחדה לבריאה, ולמול טכנולוגיות חדשות המאפשרות יצירה של סביבות וירטואליות ודימויים מדומים, היא מציבה מבנים טקטיליים, משמרת את המגע עם חומר פיזי באובייקטים חוויתיים-שימושיים שיכולים להתפתח בצמיחה פרקטלית ובקיפול מתמשך עד אין סוף.