יש חפצים שלוקחים אותנו איתם, גם כשנדמה שאנחנו אלה שנושאים אותם. מיטלטלין – אותם דברים ניידים, שניתן להעביר ממקום למקום — הופכים בתערוכה זו למעין גשרים: בין זמנים, בין עולמות, בין אנשים.
התערוכה עוסקת בשאלות של שייכות והגירה, ובודקת כיצד תנועה – פיזית ונפשית – יוצרת מארג של זהות, עבר ועתיד.
העבודות בתערוכה עוסקות במצבים של תנועה – אישית, תרבותית והיסטורית – ובאופנים שבהם מטען רוחני ורגשי נטמע בחפצים, בצורות ובאור. דרך שימוש באובייקטים טעונים, דימויים מעובדים וציטוטים חזותיים מתולדות האמנות, נפרשת שפה שמבקשת לחבר בין חומר לרוח.
העבודה על גוף העבודות החלה משיטוטים בשכונת לוינסקי בדרום תל אביב, אזור שבו מצוי ריכוז משמעותי של יוצאי קהילת סלוניקי. דרך קריאה בכתבות ובמאמרים היסטוריים, אך לא פחות דרך שיחות עם אנשים – גם מהעבר הרחוק של הקהילה וגם מן ההווה – נבנה תהליך שמתחיל תמיד מהמקום הפיזי, מהסיפורים ומהאנשים. רק כשנוצר מגע עם הקרקע ועם הקול האנושי, מתחיל הקסם: נולדת המשיכה הפנימית, והם נשאבים פנימה – מתחילים לפרום, לשאול ולנסח את המיטלטלין מחדש.
אחת הטכניקות המרכזיות בעבודות היא בנייה של דימויים משכבות פרספקס לבן – שכבות שקופות למחצה הנערמות זו על גבי זו. מתוך ההצטברות המדויקת נוצר דימוי שיש בו גם נוכחות פיזית וגם אשליה של תנועה פנימית. השכבות מדמות את פעולתו של הזיכרון – לא כמאגר סגור אלא כהצטברות מתמדת, שבכל מבט נוסף נחשף בה רובד אחר. כמו המיטלטלין עצמם, גם הדימוי נבנה מתוך חוסר יציבות, מתוך תלות בזווית הראייה ובאור החולף דרכו.
בהקשר הישראלי, תנועה ממקום למקום נושאת עמה גם שפה אידיאולוגית טעונה: בין "עולים" ל"מהגרים", בין חלוציות להישרדות. התערוכה מציעה התבוננות אישית וביקורתית באותם מושגים – ובמתח שבין הציווי הקולקטיבי לבין הסיפור הפרטי.
המתח שבין המוגבלות של מה שניתן לקחת – כמה חפצים, מעט זיכרונות מוחשיים – לבין עושרו הבלתי נתפס של מה שנושא האדם בתוכו, מקבל כאן ביטוי חומרי ורב־שכבתי. האור והדימויים הפנימיים בתערוכה מציעים חוויית צפייה שמרחפת בין גשמיות לבין התגלות.
סטודיו knob מבקש לחשוב על זיכרון לא רק כמשהו שמביט לאחור, אלא כפעולה שמתקיימת בהווה – דרך מחקר צורני, דרך הנחות רגשיות, ודרך עיסוק מתמשך בשאלות של שייכות, תנועה, והתכה בין עבר לעתיד.
עבודות התערוכה הופקו בשיתוף פעולה עם היוצר והמאייר אור יוגב, שבמהלכו פותחה טרילוגיית עבודות העוסקת בשכונת לוינסקי ובסיפורו של חיים רפאל. כמו כן, נערך שיתוף פעולה עם סתיו חביבי, אנימטור ועורך, שאחראי על הנפשת עבודת הווידאו המוצגת בתערוכה.