הגר פונדק מציגה בתערוכתה מכלים דמויי אמבטיות, יצוקים מחומר קרמי ומחומרים נוספים, הניצבים שורות-שורות על ארבע רגליים כמיטות. או שמא אלה תיבות גומא שצופו בחמר ובזפת, לשאת בתוכן את העולל שהופרד מאימו בסיפור המקראי?

האמבטיות-תיבות בולטות בריקנותן. הן ניצבות כקבוצה שבה הפרטים דומים אך שונים, ואין כמעט מקום למבט אינטימי על הפרט האינדיבידואלי.

תערוכה זו נולדה מתוך מסעה האישי של הגר פונדק לאימוץ ילדיה. מסע בו נחשפה לעולמם של הילדים החיים בבתי היתומים ברחבי העולם (כ-140 מיליון נכון להיום), מצב שמחמיר ללא הרף, וכעת אף מתעצם עקב המלחמות הנוכחיות.

פונדק בחרה באמבטיה – אובייקט המסמל את הקשר אם-ילד הראשוני, האינטימי, קשר שנעדר מחוויית הילדים בבתי היתומים. בתוך תבנית האמבטיה היא יצקה עשרות יציקות – מחומר קרמי, מבטון, מאדמה או מחומרים פלסטיים שונים. מושגים כמו שייכות, הזדהות, קבלה ואהבה אל מול היעדר, דחייה וניכור עברו טרנספורמציה לחומר ותורגמו למבען החזותי של האמבטיות, אשר נע בין קושי לרכות, מלאות לריקות, שלמות אל מול שבר.

בכניסה לגלריה מקדמת את פני הצופה שורת אובייקטים קרמים, הנעים בין צלמיות לבבושקות. אך בניגוד לאותו אובייקט מוכר הנפתח במרכזו, ה"ביי-בושקות" של פונדק נפתחות לאורכן. הן אינן מותאמות לתבנית הרגילה, אלא חורגות ממנה. בחלקן נפער חור במרכז הבטן, חלל שזועק בריקנותו.

בבושקה, או מַטריוֹשקָה (ברוסית), היא סדרה של בובות חלולות, הנתונות זו בתוך זו, מעין דימוי שמסמל את שרשרת הדורות הנשית: סבתא – אמא – ילדה. חווית האימוץ, כמו גם העקרות או הנטישה קוטעות את השרשרת ומבקשות לקיים חיבור-לב שאינו נובע מקשר דם, אלא משותפות גורל.

זהו פרויקט אמנות יוצא דופן, בעזרתו מבקשת האמנית להעלות את המודעות לגבי מצב היתומים ותהליכי האימוץ בארץ ובעולם. באמצעות החומר, היא מבקשת לספר את סיפורם של הילדים הסגורים בבתי יתומים ואינם יכולים להשמיע את קולם, ואת סיפורן של המשפחות האמיצות שנותנות להם בית. עוד היא מקווה כי התערוכה תעלה את הנושא על סדר היום הציבורי ותפנה את המבט אל שרשרת הקשיים שמערימים חוקי המדינות על תהליכי האימוץ, ואל המדיניות הממשלתית בנושא המלווה בהסתרה, השתקה וקיבעון, המעצימים את הנצחת המצב.