התערוכה בוחנת את תהליכי ההתפרקות של הזהות הישראלית בעקבות המשברים החברתיים והפוליטיים של השנים האחרונות, ובשיאם אירועי השביעי באוקטובר 2023.

התכשיט, המשמש באופן מסורתי כאמצעי לביטוי אישי, כנשא של זכרון, כסמל למעמד, כסָמן פוליטי או כאות גבורה, מקבל תפקידים חדשים בעידן של היעדר קונצנזוס.
דרך פירוק, שבירה והרכבה מחדש של הסמלים הלאומיים והצבאיים המוכרים, התכשיטים והאובייקטים המוצגים בתערוכה מציפים שאלות על שייכות, זיכרון קולקטיבי ועל האתוס הישראלי שהתערער.
סמלים לאומיים כמו בן גוריון, המנורה, משכן הכנסת, הדרגות הצבאיות ועוד, עוברים שיבוש צורני וחומרי ומקבלים משמעות אירונית וערכית חדשה.
בתערוכה מוצג גוף עבודה חדש המגיב לאירועים העכשוויים, לצד עבודות קודמות המשקפות תהליכים שעברו על החברה הישראלית בשנים האחרונות.
בהלימה עם יום הזיכרון ויום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל, התערוכה מהדהדת את המעבר בין אבל לשמחה ובין זכרון לתקומה.

גולן כצורפת עכשווית ויוסיפון- גולדמן כאדריכלית, משרטטות קו מתוח בין התכשיט הפרטי והאישי למרחב הציבורי, הלאומי, הממלכתי.
בתקופה של משבר אמון ואמונה, התערוכה – העבודות והחויה המרחבית בחלל, מציעות גם תקווה לאיחוי וריפוי כמעשה ניסים.