שדה התוכן של התערוכה הוא המושג "אובייקט מעבר" על הקשריו המטאפוריים. המושג נטבע על ידי הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, והוא מונח יסוד בתיאורית יחסי אובייקט שהוא גיבש. המושג מיוחס לחפץ שהפעוט מאמץ, אשר מספק לו נחמה ורוגע במצבים של פרידה מהדמויות המשמעותיות עבורו. האובייקט מוטען ברגשות, משאלות ומאוויים והוא ממוקם במרחב שבין המציאות לדמיון, ובאיזור הדמדומים שבין הקונקרטי לפנטסיה.
אצל אנשים בוגרים מקבל המרחב המעברי סביב אובייקטים נושאי זיכרון הרחבה מטאפורית. האמנים בתערוכה זו חזרו אל המרחב הטעון הזה והעלו ממנו דימוי של אובייקט הנושא עבורם תוכן ומשמעות בשל שיוכו לתקופה בחיים, למצב מעבר, למחלה או החלמה, לאירוע מכונן או לדמות מסוימת. האובייקט שבחרו להתייחס אליו איננו מקרי ולעתים קרובות נושא הקשר ביוגרפי לצד סמליות קולקטיבית כזו או אחרת. היצירה אפשרה לאמנים לייצג באופן סימבולי את מטען הזיכרון שהביא עמו האובייקט, להתמודד עם אירועים הקשורים בו, לתת ביטוי לחקירה עצמית ולתכנים בלתי מנוסחים. הדימוי שנוצר בעבודת האמנות לוכד בו-זמנית נוכחות והעדר, והוא משלב בתוכו את עולם המציאות עם עולם הרגש. אמני עמותת אמנים יוצרים מגיעים מקשת רחבה מאוד של עשייה אמנותית. בתערוכה יש טווח רחב מאוד של טכניקות ומדיומים אמנותיים: טקסטיל, יצירה בחומר (clay , (וידאו, צילום, רקמה, אריגה, הדפס, פיסול ומגוון טכניקות מעורבות. מצע היצירה, בדומה לאובייקט המעבר, הוא ביטוי חזותי המחזיק ומכיל את המצב הנפשי, ממזג בין כאוס לסדר, בין שליטה לאיבוד שליטה, בין חיפוש למציאה ובין הגלוי לנסתר.

אוצרת: ענת גטניו

משתתפים:

אריאלה אברהמסון, מיכל איתיאל סנדלר, גליה ארמלנד, ענת בגר, בראל ענת, דליה ברקי, חנה דהן, נטע דור, יהודית הנדלזלץ נברו, שושי וקסמן, רעיה טרינקר, רחלי יוסף, זהרה יזרעאלי, אתי יפה, עינת כהן, אחיה כנה, יאיר לוי, עילית לכטמן, חואני מוקמל, רות מיון קוק, גילה מילר לפידות, ענת נגב, חדוה קליין, תמרה תורג'מן