תמר ברניצקי שואבת השראה מהטבע שנגלה לפניה במלוא יופיו בחורף האחרון בהרי ירושלים. ההשתהות וההתרגשות מצמרות העצים הנשגבות, גזעי העץ העשירים במרקמים, קומפוזיציית היער והענפים הסבוכים הנעו עם הרוח, כל אלו הבזיקו בה את הרעיון לתערוכה זו.היער היווה עבורה מקום למחשבה והרהור, סבך הענפים כסבך המחשבות, לבלוב וצמיחת העצים כאנלוגיה לטרנספורמציה אישית כאמא וכאדם. היער כחוויה קוסמית הוא מקום לביטוי וריפוי, מקום של חיים, בו האמנית מארגנת מחדש את הנופים ומייצרת תפיסה חדשה בין אמנות, טכנולוגיה וטבע. מערך הכוחות שביער הנוצר בתערוכה מוגדר מחדש, כך שהגזע האיתן הופך לחסר יציבות ומתנפנף ברוח ואילו העלים שבמציאות שבירים, נתפרים כחומר עמיד. הטקסט המבליח ביצירות, לקוח מברכות שברניצקי קיבלה ברשתות החברתיות לכבוד הולדת בנה, עם תחילת העבודה על התערוכה. מוטיב העלים חוזר ביצירה כמסת מילים, הברכות תורמות לתחושת המקצב העולה מבין העבודות כפי שלבלוב וצמיחה מיטיבה עם הטבע.גוף העבודות מוצג כתכשיטי טקסטיל עדינים, אמורפיים ופיוטיים. ברניצקי בוחנת את שבריריות הנייר מול עמידות הבד כשלעיתים מתחלף תפקידם. היא מקנה ליצירות מראה מתפורר ומתקלף בטקסטורות ושכבות עשירות כשמכונת התפירה הופכת מאמצעי חיבור לכלי ציור. תצלומי היער הופכים לדימויים מודפסים בטכנולוגיה מתקדמת של דפוס דיגיטלי ומשם מתחילה מלאכת עבודת יד עמלנית של הדפסת משי, תפירה ורקמה בבדים אטומים ושקופים, בערבוב מרשים בין בדי כותנה, משי, שיפון, ז'אקרד, אורגנזה וטול, הנעתרים זה לזה.כחלק מתהליך היצירה, הזמינה ברניצקי את אמנית הקרמיקה, אילה צור, לקחת חלק בתערוכה. המפגש החומרי בין הטקסטיל לפורצלן פורץ את גבולות החומר וזהותו, בין הקנבס היציב לפורצלן העדין, סיב הבד הופך לעמיד מול פיסת הפורצלן השברירית. שתי הדיסציפלינות נפגשות ומתאחדות ועוברות את אותו עיבוד חומרי מרתק של דפוס, רקמה ותפירה בסדרת יצירות חדשה.התערוכה היא דיאלוג מפרה בין האמנית לטבע, בין אדמה לשמיים, בין גזע לעלה, בין טקסטיל לפורצלן, בין תפר לנייר ובין האמנית לבין המתבונן.