'חורשת האקליפטוס'   |    חיים חכימיאן   |   גלריה BY5  תל אביב   

חיים חכימיאן בוגר המחלקה לעיצוב טקסטיל במכללת 'שנקר' בשנת 2014, זוכה מענק מועצת הפיס לתרבות ואמנות בשנת 2019, בקטגורית העיצוב.

חורשת עצי אקליפטוס, היא נוף שגור בישראל. החורשה של חכימיאן, היא מקום בשולי הפארק הלאומי ברמת גן ומקור לפעולה, ממנה יצא לאריגה של בדי מסך, בפרויקט הגמר במחלקה לעיצוב טקסטיל במכללת שנקר, בשנת 2014.

כעבור שבע שנים, הוא חוזר ומתבוננן בחורשה ובאריגה: "הנול הוא קנבס ריק", אומר חיים, חוטי השתי והערב מתווכים בין עצים ועלים, אור, צל ומשב רוח, סדר ומקצב המתהווים יחד לאטמוספירה בחורשה ובאריג.

שהייה והתבוננות בטבע, גם אם מעוצב בידי אדם, מניעים מהלך מחשבתי,  זה אינו עוד מסך, או ווילון, מפה או מרבד, אלא מהלך של מחשבה והפשטה, הבנת האריג והאריגה.

חכימיאן חווה את חורשת האקליפטוס כאטמוספירה מרובת ממדים, חוויה של שהייה, התבוננות ורוח, בנוף מקומי טיפוסי. ביום גשום, הוא מגלה את קליפות העצים הגבוהים, חושפות צבעים רכים ועזים, ואת גזעי העץ מצטיירים ככתמי צבע משתנים, בזוהר האור והלחות. מתוך שהייה וההתבוננות בחורשה, מתגלה נטיעת העצים בשורות סדורות, ובו בזמן מתהווה גם הקשר לאריגה, כאשר מתגלים חוטי השתי והערב, כמבנה ארוג בגריד.

אריגה אינה מתקיימת ללא מתח; בשורש השתי – תשתית האריג, חוטי השתי נמתחים לתוך הנול, וחוטי הערב, נדחסים אל בין חוטי השתי, מתחברים למבנה של מתח מתמיד בין החוט האנכי לחוט האופקי.

האריגה ביסודה גיאומטרית ומופשטת, לאורך תולדותיה היא מאתגרת את האורג, לבחור בפיגורטיבי או במופשט. באריגים של חיים מתהווה מתח חדש, כאשר הוא בוחר במופשט, ובוחן את גבולותיו בתוך האריג; כיצד מתהווים חיבורי השתי והערב, לאריג מעוצב, מתי מסתיים השתי והיכן מתחיל האריג, מתי מתחלף צבע העץ בצבע החוט, ומהו הזמן לארוג חוט של ערב, או להשאיר חשופים את חוטי השתי.

קבוצת האריגים המעוצבים בתערוכה, מקיימת שיח עם החורשה: המקצב מצטט את סדר הנטיעה והקומפוזיציה המופשטת מערערת עליו, צבע החוט הנבחר, מתקרב לגזע העץ המתקלף, ומתרחק ממנו אל צבע הריבוע הארוג, כך מתהווה בגלריה אטמוספירה חדשה, חורשה של מבנה וחומר, מרווח ושקיפות, אריגה מחשבה, מעשה ורוח.

יובל עציוני, אוצרת

פתיחת התערוכה – יום ה', ה2.9.

גלריה BY5  תל אביב  |   2.9-9.10.