הִיסְטוֹרְיָא1, היא תערוכה ראשונה מתוך סדרה המציעה התבוננות על נקודות מפתח בדרכם של מעצבים שעבודתם מהווה אבן דרך בשדה העיצוב-אמנות בישראל, והיא מוקדשת למעצב יעקב קאופמן, מבכירי המעצבים בישראל ומי שניתן לראות בו אחד מאבות הקטגוריה של עיצוב-אמנות בישראל. העבודות, מתוך תערוכות נבחרות שקאופמן הציג לאורך השנים, מהוות ייצוג סימבולי לגופי עבודה ולדפוסי חשיבה המלווים אותו ביצירתו, והזדמנות להתבונן על מוטיבים דומיננטיים שמלווים אותו בעשייתו.

התערוכה נפתחת עם ייצוגים של נקודות התחלה בדרכו של קאופמן – התערוכה הגלריאנית הראשונה ("Foldmarks", גלריה ברטה אורדנג, ניו יורק, 1978); הספר הראשון ("כסא", עורך: פרופ' מרדכי עומר, הוצאת בצלאל, 1987); והתערוכה המוזיאלית הראשונה ("מרעיון למוצר", מוזיאון ישראל, 1991, אוצר: איזיקה גאון). בהמשך להן, באמצעות 4 תימות – גוף, חומר, אובייקט וצורה – מוצגים אובייקטים נבחרים מתוך תערוכות מוזיאליות וגלריאניות שהוא הציג לאורך השנים.

גוף

מקצוע העיצוב שם בחזית את היחסים בין אדם, גוף האדם, אובייקט וסביבה. אחד הנושאים שעולים בעבודותיו של קאופמן לאורך השנים הוא העיסוק בגופים/דמויות, שמופיעות בקנה מידה שונה, בחומרים שונים, וסביב שאלות שונות בתקופות זמן שונות. התבוננות על תערוכות אותן הוא הציג לאורך השנים מאפשרת מבט על נקודות מחשבה שליוו אותו בדרכו, מהתערוכה הראשונה בנושא – "גופים" (גלריה עמי שטייניץ, 1992) – בה הוא הציג אובייקטים גדולי מידות באמצעותם הוא בדק את נקודות הקצה בין יציבות לאי יציבות ואת האופן שבו גוף יכול להחזיק את עצמו, ועד לתערוכה "1001 דמויות" המוצגת בימים אלה במוזיאון ישראל (אוצרת: דניאלה שלו, 2021), בה הוא מציג מנעד רחב של סוגיות שהעסיקו אותו באמצעות פסלונים קטנים מתערוכות עבר דוגמת "מוקטנים" (גלריה פריסקופ, אוצרת: שרי פארן, 2004), ו"פיגורינות" (גלריה פריסקופ, אוצרת: מירב רהט, 2015), לצד מאות דמויות חדשות שהוא יצר בשנים האחרונות. ייצוגים מכל אלה מוצגים גם בתערוכה הִיסְטוֹרְיָא1.

חומר

עבודותיו של קאופמן מתאפיינות בשימוש בחומרים תעשייתיים חשופים. אחד החומרים החוזר ונשנה ביצירתו הוא האלומיניום – מתכת קלת משקל ופשוטה לניסור-ריקוע-עיצוב, שאינה מחלידה, כאשר לאורך שנות עבודתו חומר זה משמש אותו מחד ביישומים תעשייתיים ומאידך בביטוייים קונספטואליים.

את תחילת השימוש באלומיניום ככלי ביטוי אישי ניתן לראות בתערוכה "כלים הפוכים" (גלריה אסכולה, אוצרת: איריס פז, 1994), בה הוא השתמש ברדי מייד – סירי אלומיניום שהושלכו בתקופה בה שוק הצרכנים עבר לשימוש בסירי פלדת אל-חלד – והפך את האוביקטים שנולדו לצורך שימושי לרישומים משוללי פן פונקציונאלי באמצעות פעולות פירוק, הרכבה ומעבר מתלת מימד לדו מימד. עשור מאוחר יותר הוא הציג את "כלי אלומיניום" – מיצב כלים שהוא יִיצֵּר כמוצר אחיד בפס ייצור, לתוכם הוא התערב בפעולות שונות שהפכו כל פריט לאובייקט יחודי יחידני בתוך סדרה. בשנת 2009 הדיאלוג בין אובייקט שימושי לרישום פיסולי באמצעות אלומיניום קיבל ביטוי בסדרת גופי תאורה יחידניים שהוא הציג ("מנורות אלומיניום", הגלריה החדשה), בה הוא שם פוקוס על רגעי ההתהוות במעבר של החומר מדו מימד לתלת מימד. וב"מגדלי חדר" – סדרת ספריות אלומיניום (גלריה פרדיגמה, אוצרים: עזרי טרזי וענת בנבנישתי, 2011) הוא יָּצַר מקבץ אובייקטים יחידניים הבנויים על עיקרון של נעילה עם מוט מרכזי המהווה שידרה, והציג מיצב של "שכונת מגדלים" המהווה ייצוג לקו הנוף העכשווי בו הוא חי ופועל.

אובייקט

בבחינת העשייה בשדה העיצוב כמעט כל מעצב מתנסה לפחות פעם אחת במהלך שנות עבודתו ביצירת כסא – רהיט שנועד לישיבה וקושר בין אדם, אובייקט וסביבה, וחפץ שנטען בהקשרים סימבוליים ומטאפוריים מרובים. קאופמן, שעיצב בתחילת דרכו כסאות עבור חברות תעשייה באיטליה, הפך את תהליכי התכנון ואת המחשבות סביב מהותו של כסא לכלי מחקרי ולהזדמנות לדיאלוג על שפה ועל תרבות.

בשנת 1987, בספרו הראשון – "כסא", הוא הציג עשרות רישומים של מחקר מורפולוגי ורעיוני של המושג כסא כרעיון ולא כחפץ; בתערוכה המוזיאלית הראשונה שהוא הציג "מרעיון למוצר" (מוזיאון ישראל, אוצר: איזיקה גאון, 1991) הוא הציב סקיצות, דגמים, ואבות טיפוס של מבני ישיבה שהוא פיתח ועיצב; ובשנת 1996 במסגרת התערוכה "חתך" – הוא הציג סדרת אובייקטים שהתבססו על "עפרונות עץ" (החלקים שנשארים בתעשיית הלבידים אחרי שהגזעים עוברים קילוף לשכבות חומר) ובחן את גבולות הפעולה הנדרשת על מנת להעניק לחומר הגלם זהות כרהיט ישיבה. מהלכים אלה הובילו ליצירת סדרה בשם "קרוב לגזע" שחלקה הוצג בתערוכה "יאללה דיזיין" (אפריל 2000, מילנו; נובמבר 2000, גלריה פריסקופ, ת"א) – בה הוא הציב עשרות פריטים המבוססים על ניואנסים באופן הטיפול בגזע העץ, ואלה הפכו נדבך ראשון לגוף עבודות בו הוא בחן סוגיות בעיצוב באמצעות האובייקט-מושג "שרפרף".

בשנת 2015 קאופמן הציג כ-450 אובייקטים משני עשורים של יצירה בתערוכת יחיד גדולה – "שרפרפים" (מוזיאון העיצוב חולון, אוצרת: גלית גאון), בה הוא בחן מנעד רעיוני-צורני בין שני גבולות – בקצה האחד המינימום הנדרש ובקצה השני המקסימום האפשרי בו אובייקט מזוהה כשרפרף ומתפקד ככזה, כאשר למול היותם של כל האובייקטים שהוצגו בתערוכה חפצים פונקציונאליים בתוך מחקר בשדה העיצוב, כל אחד מהם עומד בפני עצמו כאובייקט פיסולי-יחידני.

צורה

יצירתו של קאופמן מבוססת על פירוק והרכבה של מושגים וצורות בגופי עבודות המהווים מחקר חומרי-צורני. זיקוק רעיוני של מאפייני עשייתו זו ניתן לראות בתערוכה "לרוץ במעגלים" (מוזיאון תל אביב, אוצרת: מאיה ויניצקי, 2011), בה הוא הציג מאות אובייקטים שהם תולדה של חזרה על צורת בסיס אחת – מעגל – ובחינה שלה מנקודות מבט שונות. בגוף העבודות עתיר הפרטים הוא הנכיח את העיסוק במבני שפה – מתי אובייקט מזוהה כמעגל ומהי הנקודה בה הצורה מאבדת את הגדרתה ככזה? מה קורה כשהמעגל פתוח? מה קורה כשהוא סגור?

בתנועה בין מורפולוגיה אנליטית לכתיבת שירה בחפצים, בין מחקר סיסטמטי לפואטיקה שובת לב, בדיאלוג תמידי בין עיצוב לבין אמנות קאופמן שואל ועונה ושואל ועונה עד אין סוף…

*התערוכה והמכירה יתקיימו בין התאריכים 27.5-26.6 ולרגל חנוכת הסדרה יוצג מנעד עבודות בטווח מחירים רחב.

לטקסט המלא אודות התערוכה אפשר להמשיך לאתר של אוצרת התערוכה, מירב רהט

לגיליון 30 של כתב העת 1280 עם כתבה על יעקב קאופמן

שעות פתיחת הגלריה: שני-רביעי  10:00-15:00, חמישי  11:00-18:00, שישי ושבת 10:00-14:00  ו/או בתיאום מראש