במרחק פסיעה מביתה של אסתר בק קיים מרחב שבו מתרחשים דברים פלאיים – תנועות טקטוניות הדרגתיות ומלאות עוצמה משסעות שם את האדמה. השסעים חושפים את נימי הקרקע – שכבות גיאולוגיות החבויות מתחת לפני השטח. התפרצויות געשיות פתאומיות מתפיחות ומנפחות את השכבות החשופות הללו. מקשיחות ומקבעות את המעטפת החיצונית שלהן. כמו במכתשים הייחודיים לארצנו, פסגות האדמה מתבקעות וחושפות קרביים רכים. אלה נחפרים ומרוקנים. בסוף התהליך מתקבלים ממצאים גיאולוגיים פנטסטיים – עדות לסדרת פעולות טקסיות-מאגיות-קמאיות – כמו משיחת מכחול קליגרפית, תנועה פיסולית אחת רציפה – הותירה חפצים פרועים-פרומים, מלאי תנועה והתרחשות דרמטית. טבעות. מערות אפלות מלאות מסתורין. מיכלים. כלי קיבול שעוצמה בקעה מתוכם. מתוך האדמה של בק צמחו חיים – ציורי-תהליך אורגניים של אחותה, טובה סדן. בהם תנועות מכחול כמו-קליגרפיות התפרשו, התעקמו, צמחו-צנחו, חתרו למגע, שאפו אל עבר – לעיתים הגיעו, לעיתים נכשלו. בין השכבות הרבות קווי רישום לבנים, עדינים, ליריים. במבט ראשון, אלה מצטיירים בתור הנחת הצבע האחרונה-עליונה. במבט שני, נדמה שאלו חריטות-חרטות המגולפות-מקולפות מבעד לשכבות הצבע. למעשה, הקווים הללו צוירו ראשונים. הם נרשמו באמצעות נרות.
שעוות הנרות דבקה במשטח ודחתה מעליה את יתר הצבעים. כך הקווים הללו, כמו זיכרון שהטביע חותמו, מנכיחים עצמם כנגד כל ניסיון לכסותם. מכלול הפעולות של סדן מתווסף לצורת עצים – שחורים – מאובנים – יער. ספק עצים ספק ישויות – גופים אנושיים בעלי נימים חשופים – נשים. הצעה להתבוננות בחוויות החיים של טובה סדן וסימני הדרך שהם הותירו. בתקופה שבה מגפה עולמית הותירה אותנו אבודים-מבודדים, התערוכה LINE LIFE של טובה סדן ואסתר בק מפיחה חיים בשממה.

אוצר: יונתן אולמן