"קצר ולעניין 1" היא תערוכה ראשונה מתוך סדרה שתשולב בתכנית התערוכות של גלריה BY5 בהתאם למגבלות הקורונה ותוצג בגלריה כחלק מיוזמה של חשיפה וקידום בוגרי אקדמיה טריים. הרעיון לתערוכה נולד בתגובה למיעוט היחסי של מבקרים להן זכו תערוכות הבוגרים בשנה זו וכחלק מרצון לתת במה לבוגרים טריים שעבודתם רלוונטית לתחומי העיסוק של הגלריה.

כל תערוכה מפגישה יוצרות.ים מאקדמיות שונות ומדיסציפלינות שונות לתערוכה בת כשבועיים ולדיאלוג באמצעותו זוכות העבודות לנקודת מבט נוספת. לצד אלמנטים ופריטים מתוך פרוייקטי הגמר מוזמנ.ת כל יוצר.ת ליצור אובייקטים חדשים, לפתח רעיונות העולים מהעשייה הקיימת, ולהתקדם עם החשיבה שהחלה במהלך הלימודים על מנת להניע ולפתוח אפשרויות נוספות מחוץ לתהליך האקדמי.

לתערוכה הראשונה בסדרה נבחרו יולי מרוז – בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, ונעמי משיח – בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, למפגש המנכיח דיאלוג סביב סוגיות של חומר מקומי ואינטרפרטציות אישיות לטכניקות קראפט מסורתיות

בראי האקדמיה 

יולי מרוז (קילפתי תפוז)

בוחנת את הפוטנציאל של קליפת תפוז כמשאב חומרי-מקומי בר קיימא ועוסקת בפיתוח חומרי גלם וכלים איתם היא תוכל לפעול מתוך גישה אקולוגית ושמירה על משאבי כדור הארץ. בתהליכי העבודה היא מנצלת עד תום את הפרי – טווה את קליפת התפוז לחוטים או לחלופין ליחידות מודולאריות המתחברות זו לזו, סוחטת את תכולת התפוז, שותה את המיץ והופכת את הסיבים והשאריות ליריעות המהוות סוג של ביופלסטיק, בוחנת אופני ייבוש ושימור של החומר על גווניו השונים, ומתנסה ביישום חומרי הגלם בטכניקות שונות כאמצעי ליצירת אובייקטים שונים.

נעמי משיח (Aesthetically Correct)

מתבוננת על העיתון היומי מנקודת מבטה של מי שנולדה וגדלה במקום אחר (סינגפור) ובתרבות שונה, ואינה בקיאה-מתעניינת בסוגיות החברתיות-פוליטיות של המדינה בה היא חיה כיום. משיח תוהה אודות טיפוסים שונים של קוראי עיתונים: הפוליטי – הקורא מתוך מעורבות ועיניין בתכנים; האסתטי – המתבונן בעיתון כקומפוזיציה ויזואלית; וזה שביניהם – המרפרף בין התכנים והתמונות. באמצעות טכניקות דוגמת אריגה, רקמה, ליבוד וכדומה היא מגיבה לטיפוסים השונים בגריד חזותי, מסתירה-מדגישה תכנים ודמויות, הופכת גיליונות עיתון שמאבדים את ערכם האינפורמטיבי יום אחרי הדפסתם לאובייקטים אסתטיים בעלי ערך ארוך טווח.

בראי הגלריה 

יולי מרוז

פס ייצור חומרי הגלם, בו מפורקים תפוזים לתוצרים שונים, הופך מיצג מרהיב של תהליכי ייצור ויצירה. הפעולה העמלנית במרחב הנעטף בריחות תפוזים, בו נחשפים תהליכי יצירה בשלבים השונים, הופכת את המפגש עם החומר, היצירה והיוצרת לחוויה רב חושית מסקרנת.

מכונות הפירוק והעיבוד של הפרי לתצורות שונות, כמו גם משטחי הייבוש ואופני התליה של האלמנטים השונים, הופכים פיסול פונקציונאלי, מקבלים מקום כאובייקטים העומדים בפני עצמם במרחב בגלריה, ומנכיחים חיבור מרתק בין תיכנון ויישום של טכנולוגיות עכשוויות דוגמת הדפסת תלת מימד וחיתוכי CNC לעבודת כפיים עמלנית.

תוצרי התהליך – זיכרון הפעולה והמיצג ובו זמנית המניע ליציאה אליו – מכילים את סיפור היצירה ואת ההיסטוריה של החומר מעץ ההדר ועד לכלים, מיכלים ואריגים המשמרים את הוויתו; מנכיחים תהליך שמערב מישטור וחופש של חומר גלם זמין; ומאפשרים חיים חדשים לפרי שלכאורה סיים את תפקידו באמצעות הפיכתו לאובייקטים ופריטים שימושיים.

* לפעולה של מרוז בגלריה שותף גם אייל שושן שלצד עבודתו ותרומתו בפס הייצור של חומרי הגלם, מעבד ענפי הדרים ומייצר אטבים, מחברים וכלים לעבודות השונות.

נעמי משיח

סוגיות של יחסים בין זהות תרבות ומקום מונכחות באמצעות עיסוק המתמקד לכאורה באסתטיקה של גריד העיתון היומי – כלי תקשורת המודפס בשפה מקומית ומציף נושאים הרלוונטיות למקום ולזמן ספציפיים. למול עולמות התוכן והמידע הטקסטואלי והויזואלי שמציע ייצוג לנושאים בוערים ולאספקטים של פוליטיקה בישראל, משיח בוחרת לבחון ולהגיב למקבצים צורניים ולעומס צבעוני, ולהביט בעין "זרה" על סוגיות העולות במדינה בה היא בחרה לחיות.

במהלך המתכתב עם מסורות של מלאכות נכחדות ששינו ומשנות את פניהן – זו של אריגה ידנית בשדה הטקסטיל וזו של סדר דפוס בשדה העיתונאי – היא לכאורה מייתרת את התוכן, ומשתמשת באינטרפרטציה אישית לפעולות העמלניות ככלי להפיכת היסטוריות של עבר-הווה לקומפוזיציות אסתטיות העשויות מחומרי המקום.

משיח משבשת את התכנים ואת מבנה הגריד, מפרקת, מתערבת ומרכיבה מחדש את היומיום הנשקף מדפי העיתון ככתמי צבע ודפוסים אסתטיים. עם זאת, הכותרות החוזרות וצועקות – המשפט, החסינות, בידוד הקורונה – מקשות עליה לברוח מסוגיות פוליטיות דומיננטיות ומתמונת מצב של מדינה בתקופה של קושי. באמצעות עיבוד הגיליונות היומיים הזמינים המושלכים כלאחר יד לכדי מארגים טקסטיליים היא מציעה נקודת מבט של מי שלכאורה מתבוננת מבחוץ, מוצאת ויוצרת יופי בתוך ומתוך הכאוס והתכנים העגומים.

בחיבור זו מול זו

כל אחת מהיוצרות פועלת בעולמות התוכן שלה אך במפגש זו מול זו מתהווה סיפור משותף כאשר עבודתה של האחת מטעינה את עבודתה של השניה בפרשנויות נוספות ומדגישה סוגיות העולות ממנה.

הבחירה בחומרים נגישים וזמינים אך בו זמנית רוויים בהיסטוריות והווה של תרבות מקומית מנכיחה סוגיות ותכנים הנוגעים בזהות ישראלית – פרדסי הארץ והתפוזים שהפכו מזוהים עם ישראליות ותרבות ישראלית, לצד העיתון היומי בשפה המקומית המהווה מראה (גם אם לעיתים מעוותת) של מדינת ישראל ביום נתון.

ליקוט חומרי הגלם הזמינים-נגישים – קליפות תפוזים וגיליונות עיתון שלכאורה סיימו את מחזור חייהם – מהווה אצל כל אחת מהיוצרות נקודת מוצא לפעולה עמלנית-סיזיפית, כאשר בדיאלוג בין השתיים מתחדד הפוקוס על מהלכי הפירוק וההרכבה מחדש של החומרים הזוכים לחיים נוספים ומשמעות חדשה.

באופן מודע יותר או פחות מרוז ומשיח פועלות בשדה הטקסטיל אך נודדות רעיונית בין דיסציפלינות ודפוסי עבודה, בונות כלים ושבלונות ייצור ויצירה, ומתעדות מהלכים בבניית השפה החזותית. יחידה אחידה עשויה בשטאנץ מודולארי הופכת חלק בטקסטיל וורסאטילי אין סופי בעבודת יד. סדר דפוס זמני-קבוע של תכנים הופך כתמי צבע על גבי אריגת בסיס של חוטי שתי וערב מתוחים. באמצעות מידע אינפורמטיבי הן מטעינות ערך נוסף לפעולה ולאובייקט – מס' התפוזים והזן בו נעשה שימוש בעבודותיה של מרוז, תיאור אופי הפעולה ומשך הזמן שלה בעבודותיה של משיח.

זו מול זו הן מטעינות ערכים של תכנים מקומיים ותפיסה עכשווית של פעולות מסורתיות בחומרים זמינים, מנכיחות דיאלוג של עמלנות סיזיפית, ומציגות פוטנציאל של יצירה רבת רבדים שעם היציאה אל "העולם האמיתי" האחריות על התפתחותה (של היצירה) ומימושו (של הפוטנציאל) עוברת אליהן.

* במהלך ימי התערוכה יפעלו מרוז ומשיח במרחב הגלריה והחצר ויאפשרו למבקרים להתבונן על ואל תהליכי עבודתן. פרטים אודות ימי ושעות הפעולה יתפרסמו (גם) בעמוד הפייסבוק של הגלריה.

אוצרת: מירב רהט