תערוכת היחיד של R+O מתמקדת בתחושת החום והקיץ הישראליים. החום הופך לאלגוריה למצב נפשי אשר טומן בחובו פוטנציאל למכת שמש, לצריבה, להזיות ולחלום בהקיץ. מתוך כך עולה חוויה פסבדו-סוריאליסטית, הזויה ופרועה של קיץ.

שלגונים צבעוניים וססגוניים ניחתים מן השמים כמחווה לביטויים סוריאליסטיים, שלל ממתקים מופקעים מגודלם, ועל דרך ה blow up מחווים לסיפורו של לואיס קרול 'אליסה בארץ הפלאות' ולציוריו של הסוריאליסט רנה מגריט.

הקיץ הזה נראה צבעוני ומפתה, אלא שהצבעוניות הפסיכודאלית, המוגזמת, מתרחקת מצבעוניות היומיום. היא מתעתעת בתפיסה הקולקטיבית שלנו כמכילה במקביל; חוויות טובות, זיכרונות ילדות מתקתקים וגעגוע וגם קיץ של פורענות, זמן למלחמות, למתיחות, לאי שקט ולבעבוע. דווקא היכרותנו היומיומית השאננה עם הדימויים המוצגים, עשויה להוליד חוסר שקט במקביל לחיוך. המוכר עשוי להפוך לזר ושום דבר לא נענה עוד להיגיון פשוט. בעימות הזה המציאות הקיימת או הנראית, מאבדת את האחיזה שלה בהיגיון ומציעה אחיזה תחליפית בבלתי אפשרי.

חלק מן הסמלים המתוקים (שלגונים, עוגות קאפ קייקס, גלידות ועוד) עוברים תהליך של עישון במדורה ובלהבות פתוחות כשומטים את ההבטחה או את הבריחה ומחזירים אותנו למצב ביטחוני הפכפך. זהו החיץ והגבול הישראלי ההזוי שבין בלונים צבעוניים ואופטימיים לבין בלוני תבערה ונפץ, עפיפוני תבערה המאיימים לשרוף את הפסטורליה, את המציאות משני צידי המתרס.

אוצר: ניר הרמט