שולחן גדול מימדים ועליו כלים בצורות ובגדלים שונים נפרש לפני הצופה כשהוא מציע סעודה של נוף. הכלים אמנם חלולים אך פני השטח שלהם אטומים בצורות פיסוליות המאזכרות תצורות נופיות. העבודות הפיוטיות מדברות בצורה ובצבע המתייחסים לנוף הארץ ולטופוגרפיה של המקום, כשהן מפנימות שעות של השתהות והתבוננות בפני השטח של הנוף המקומי. טייבלום-מילר מגישה מזון מסוג אחר כראקציה לעומס החומרי ולהדוניזם המתבטא בפולחן האוכל ובעיסוק המופרז בתחום.

נקודת המוצא של הקדרית טייבלום-מילר היא גלגל האובניים, והעבודות יתפתחו תמיד מן הדימוי הכֵּלי.  בתערוכה שלוש סדרות של עבודות:  האחת –  סדרת כלים המונחת על גבי משטח שולחני המאפשר אופן התבוננות רחב ופרספקטיבי בדומה לצפייה בנוף הנפרש מתחת;  השנייה – שורת צלחות שטוחות היוצרות מעין קו אופק על הקיר בעל צללית משתנה;  והשלישית – כלים לבנים-צחורים תלויים במקבץ על קיר, בהם חרוצים קווי נוף נראים-לא-נראים על גבי לובן הפורצלן.

העניין בנוף בכלל ובתצורות נוף גיאולוגיות בפרט מלווה את האמנית שנים רבות. מרגע שהחלה לעבוד עם חומר (clay) שמקורו באדמה, נולד בה הצורך להתעמק ביסודות המרכיבים אותו ולהיכנס לעולם החומרים "הטבעיים" היוצרים פעולות כמו-גיאולוגיות. כך החלה להתמקד בקריסטלים ובגלזורות וולקניות, המחקים באופן מואץ תהליכים המתרחשים בטבע לאורך זמן רב.

בשנים האחרונות נכנסה ללימוד יסודי יותר של תחום הגיאולוגיה תוך שהיא מטיילת בנופים המקומיים, ומנסה להבין איך נוצרו הצורות בנוף ומהו הסדר בו הטבע בונה את עצמו. העניין הרב בתהליכים הדינמיים המתרחשים בקרקע על מרכיביה הרבים אתגר אותה לבדוק תהליכים גיאולוגיים נוספים במרחב הקרמי המתרחש בסטודיו.

בעבודות של טייבלום-מילר ניתן לראות ייצוג לשני קצוות קיצוניים של תהליכים גיאולוגיים: מצד אחד – הרתיחה, הבאה לידי ביטוי בפני השטח המבעבעים שיוצרות הגלזורות הוולקניות, ומצד שני – ההתגבשות, הבאה לידי ביטוי במבנה הפנימי של החיפוי העובר תהליך כזה. תהליכים קיצוניים אלה נעשים על ידה בסטודיו מתוך ידע והבנה עמוקה של תורת החומרים, ומתחברים באורח אלגנטי לכדי שפה אמנותית ייחודית ועשירה.

טייבלום-מילר עוסקת בנוף מן ההיבט הפנימי שלו. היא לא מתבוננת עליו רק מלמעלה, מפני השטח על קווי הנוף הטופוגרפיים והצורות החיצוניות הנוצרות בו, כי אם מנסה לחדור פנימה, אל תוך שכבות הקרקע, אל המקום בו נוצר הנוף. הבנת תהליכי ההיווצרות מושכים אותה יותר מן  הביטוי החיצוני שלהם.

בכלים השונים שבתערוכה ניתן לראות: מצד אחד – ייצוג חיצוני של הנוף –  קווי נוף, קווי אופק ותצורות של נוף, ומצד שני – ייצוג התהליכים פנימיים של מרכיבי האדמה –  באמצעות גלזורות וחיפויים וולקניים המחקים מהלכים אלה.

אוצרת: ענת גטניו