מאסטריות 2023

תערוכה שנתית של עמותת אמנים יוצרים בישראל

התערוכה "מאסטריות 2023" בוחנת את הדרכים בהן אמניות הקרמיקה והקראפט מגיבות לאמביוולנטיות מגדרית בתוך הפרקטיקה האמנותית. היא יוצאת מתוך נקודת הנחה כי המגדר מהווה אחד הגורמים המרכזיים בפיתוח הזהות והחוויה האמנותית של האמנית היוצרת. מוקד זה של התערוכה נובע מתוך ההכרה בהעדר בחינה מעמיקה של הסוגיות המגדריות הגלומות בתהליכי היצירה החומרית, וזאת חרף הטענה הרווחת בדבר תרומתה של העשייה הנשית לפיתוח תחום הקרמיקה והקראפט בישראל.

במטרה להעמיק דיון זה מהמבט הפמיניסטי, התערוכה הנוכחית מציעה להתבונן בסובייקטיביות של האמנית היוצרת, דרך התהליכים החומריים המהדהדים אותה. התערוכה מבקשת לעמוד על היחס בין הסובייקטיביות לבין מבני הכוח, שכן כדי שאישה־אמנית תוכל לבנות את עצמה כסובייקט, עליה לתבוע את הכוח לפעול ולהיות מושמעת. כשמדובר בסובייקט אמנותי נשי, פירוש הדבר התחברות למבנים אסתטיים וחברתיים באופן המייצר קול תרבותי בעל השפעה שמאתגר את המערכת האמנותית הקיימת.

התערוכה מבקשת להעביר את מוקד עניינה מהתוצר החזותי הסופי, מן האובייקט, לעצם ה"ביצוע" שלו ורואה בו מרכיב חיוני בהבניית היצירה כייצוג העצמי. היא בוחנת את הייצוג העצמי הנשי שעוסק בחוויה של היוצרת, בתהליך שבו היא הופכת לסוג מסוים של סובייקט בעל זהויות מרובדות, שהתהוו דרך יחסים חומריים, תרבותיים, כלכליים ונפשיים בתוך השדה החברתי. רוז סליבקה (Slivka) בהקשר זה, הציגה את הקראפט כפעילות סובייקטיבית, שהיא בה בעת גופנית ואינטלקטואלית, שילוב של תשומת לב ופעילות גוף במקצב המאפשר לאינדיבידואל לתת צורה לחומר בהתאם לרצונו. היא התייחסה לפרקטיקת יצירה שבה החומר הרך, החדיר, המשמר את טביעות האצבעות, משמש כמצע הסופג את מגע ידו האקספרסיבי של האמן. מכאן שמעמדו של התוצר המוגמר, זה המוצג פיזית למתבוננים הנוכחים בחלל התערוכה, הוא כמעמדן של עקבות חומריות, תיעוד של פעולת היצירה, המהדהד את נוכחותה של האמנית היוצרת.

בעבודות המוצגות בתערוכה, הייצוג העצמי הנשי לעיתים קיים במישרין ולעיתים הוא נוכח נעדר. בעבודות קיימת התבוננות מעמיקה בחיים עצמם – במרחבים המעוררים אמביוולנטיות הנעה בין קרבה לזרוּת, בין כמיהה ופחד. במרחבים שזועקים מכאב, טראומה, פצע, העדר. חלק מהעבודות מכילות חפצים ארציים אך סימבוליים כמו כריות, בגדים וכלי בית שונים. חפצים אלו יוצרים תפאורה אינטימית ומוּכרת, ועם זאת מרחיקים אותנו ומשרים תחושה של מתח וחידתיות, הטעונים באסוציאציות שונות.

העבודות בתערוכה מתאפיינות בקריאה מחתרתית, המביעה את המהות הנשית בזיקה לחיבור בין היצירה החומרית לכוח – הרסני או מעצים – שמאפשר מרחב ייצוג מרובד לסובייקטיביות הנשית. הן משקפות מנעד הנע בין תחושות של הגנה ואינטימיות ובין חוויות של אי־נחת ועמדה חתרנית, המתריסה לנוכח דואליזם מגדרי ומסרבת לקבלו. בתרבות העכשווית שעדיין מבוססת על פעולתו הסמויה אך הקיימת של הכוח המגדרי, האמניות המשתתפות בתערוכה, מבקשות לצעוד לקראת יצירתיות נשית חדשה, זו המאמינה בעצמה ומכירה ביכולת ההשפעה שלה.

סבטלנה ריינגולד, אוצרת התערוכה

בר יוחאי 5, תל אביב.

פתיחה: יום חמישי, ה-5.1.23, 19:00
נעילת תערוכה ושיח גלריה: יום שבת, ה-4.2.23, 14:00