בתערוכה זו מציגה רות שרייבר גוף עבודות שהן בבחינת סימני דרך ממשיים שנותרו מבעד לזמן שחלף ונעלם. אירועים שהתרחשו אי אז מתוארים על ידי צירוף של מרכיבים שהיו חלק מהם, עדויות לקיומן של דמויות, וסימנים בחומר שמתפקדים כמעוררי זיכרונות. שתי אמירות שזורות בשמות עבודותיה, כל אחת מהן מציעה התבוננות מנקודת מבט שונה על התערוכה כולה. העבודות בתערוכה עשויות חומרים קרמיים, זכוכית, ברזל, חפצים מן המוכן וצילומים בשחור-לבן. לכל אחת מהעבודות יש שם, והקשר בין היצירה בחומר ובין שמה עשוי לשמש בשביל המבקר כמוליך מקרב, מפענח, שכן יש כאן יותר מהנראה לעין. כל מוצג נושא מטען חומרי, ונוכחותם המשותפת בחלל יוצרת מיקרו-קוסמוס אקלימי. שרייבר מציגה עבודות שונות זו מזו באופיין ומפתיעה באמירות ובחוש הומור. היא מכירה היטב את נושאי עבודותיה ויוצרת מתוך מודעות פנימית לכוחם של חומרים. בתערוכה מתוארים מחזורי חיים ומוות .לצד עבודות המבטאות רגשות של געגוע ועצב, עבודה ושמה 'שתי התשובות נכונות' – שבה מתוארים שני אובייקטים דומים זה לזה – עשויה להתפרש כאמירה המכוונת לקיום ולהכלה בעולם הממשי. למגש תקרובת בחרה רות לקרוא בשם 'החוק השלישי של ניוטון'. שאילה של מושגים מתחום הפיזיקה כמו התנגדות, כוח או משקל יש בה משום הצעה להתבונן על העבודות מנקודת מבט אחרת. את ה'שכנים' מציגה רות בשישה תצלומים בשחור-לבן. פניהם של השכנים, הרשומים בפורצלן, מתועדים לנצח. הם יישמרו כקובץ דיגיטלי וניתן יהיה לזהותם בעתיד על פי צורת פניהם, מהלך שיש בו הרחקה וביטוי של כוח. את התערוכה ניתן לחוות כהקשבה למוזיקה, לפוגה. הפוגה היא הלחנה לכמה קולות המתאפיינת בקול ברור של כל אחד מהם, שיחד יוצרים מוזיקה הרמונית. ניתן לחשוב על כמה אנשים שמדברים יחד בו-זמנית, אבל דבריהם מתואמים כך שגם כשמאזינים לכולם יחד, אפשר להבין כל אחד ואחד מהם. ההליכה בין העבודות נוחה ומאתגרת. יש עבודות שמולן הצופה מוצף רגשות; ואחרות עמומות, שמולן המבקר עשוי לצקת לחוויה את מה שעולה ברוחו ובדעתו. לשרייבר ידע על אחיות. היא גם אורזת כאבים, מקבלת או כותבת מכתב בסימנים ומצהירה על התנגדותה לשינוי הסדר התקין. היא עמוסת זיכרונות שהיא חוששת לאבד, יש לה מלאך בעל צלעות, ומעצמות היד שהיא מציגה מבצבץ עשב רענן. עוד מרחב משמעותי מתקיים בתווך שבין המתבונן ליצירה, מרחב שיכול להכיל אופנים שונים של עיכול חוויתי.

הכובד המאפיין את הנושאים שהיא מציגה בתערוכה אינו בא לידי ביטוי בחלל הגלריה.
יאללה, תפנקי את עצמך, מציעה שרייבר.
הזמן טס.
אוצרת: טליה טוקטל