דקירות קטנות תערוכת יחיד של תאיר חיטרון

23.04.21 – 15.05.21

תאיר חיטרון פועלת בתנועות של פירוק וחיבור, של פרימה וקשירה. היא אשת מלאכה. עמלנית. פועלת בשדות עשייה מגוונים. באומץ. ביושרה. דרך מיזוג בין תחומי ידע, אנו נחשפים לקטעי ביוגרפיה- לעור החשוף, הכואב, המדמם. בפעולות עגולות, מחזוריות, חוזרות ונשנות (גלגל האבניים, המסרגה, מחט התפירה, מכבש ההדפס) נוגעת תאיר בפצע, ביד בוטחת מעלה את פיסות חיה (תמונות ילדות, זר יום הולדת, אוספי תחרה וצווארונים חונקים) ומגישה אותם לצופה.

בבסיס הפעולה של חיטרון, קיים מצבור ידע. ידע אותו היא רוכשת בתאווה, בעקשנות, בלי שקט. בקו יוצא דופן (וודאי לפני עשורים, אז התחילה תאיר את דרכה בעולם המלאכות והחומרים), מחברת תאיר בין דיסציפלינות שונות, נותנת דרור לגופה, פועלת על הקטבים שבין אינטואיטיבי ובין שכלתני. מטשטשת גבולות ויוצרת חדש. דרך עיסוק, גם אם אינו מודע או שנאמר בקול רם, בקדושה- מרטיריות- דימום, מגיעה לריפוי.

בחלל התערוכה חמש סדרות. אלה, נבחרו בפינצטה מתוך ארכיון עצום של עבודות שנצברו במשך עשורים של עבודה אינטנסיבית. במרכז הסדרות, ניצבת תאיר. תמונת תאיר הילדה שצולמה על ידי אביה, נראית תמימה. ילדת יום הולדת חוגגת בגן הילדים. מחזיקה כד. היא אינה תמימה. תאיר הילדה עומדת בה לבד. חגיגית אך בודדה. דימוי זה חוזר בסדרות אחרות בתערוכה. הוא מתפתח, משתכלל, גדל ומתפאר. פניה של תאיר הילדה נצבעים שוב ושוב בשחור חד ואדום דם. נכבשות ונדקרות כדי להגיע לשקט. השקט לא מגיע. המלאכה להשיג אותו לא פוסקת. תאיר הבוגרת מטפלת בתאיר הילדה.

בגובה עיני הצופה דימויי תאיר הילדה. מטופלים בעוד ועוד שכבות ורבדים. העבודות מוצגות כך שהצופה יכול להתחקות על (חלק מ)הפעולות של האמנית. גם הצדדים “האחוריים”, ה”פחות יפים” נחשפים לצופה. האחרון, הופך לשותף. מתחת לדימויי תאיר הילדה, שרשרות עשויות מסדרת הדפסים ממוסגרת. הדימוי החוזר אך החד פעמי (מונוטייפ), הוא של מפית תחרה עגולה. המפית, אשר נבחרה מתוך אוסף גדול שירשה תאיר, מייצגת יומיומיות והדר בו זמנית. היא סמן ביתי של קישוט. לרוב מוסתרת על ידי חפץ חשוב יותר הניצב מעליה. תאיר מעמידה את המפית במרכז. משכפלת אותה. שוזרת אותה לשרשראות ניצחון. מנצחת.

אוצר: רועי מעין

צילום: שחר פליישמן